הוא הכניס את ידו לכיסו וחש כי דמו אוזל מפניו. בכיס נפער חור והשרשרת עם המטפחת אינן! כיצד ימצא עכשיו את האבידה?
מוצאי שמחת תורה. ר' שלמה-אליהו פריימן עדיין היה מבושם מאמירת 'לחיים' בשמחת החג, אך זכר כי הבטיח להביא לתייר שפגש שרשרת פנינים יקרה. השניים סיכמו כי יביא את השרשרת לחדרו של התייר במלון אמדורסקי, ששכן מול מגדל דוד בירושלים.
הוא פנה לבית הכנסת 'החורבה' ופתח את הכספת שבה שמר את סחורתו. לצד תפקידו כשומר קבר רחל, עסק פריימן לפרנסתו בחלפנות ובמכירת אבנים יקרות. הוא הוציא מהכספת את שרשרת הפנינים המובטחת. זו הייתה שרשרת יקרה, בת שמונה חוטים. פריימן עטף אותה במטפחת וטמנהּ בכיסו.
עם כניסתו למלון אמדורסקי ראה כמה עשרות יהודים שעדיין היו שרויים בשמחת החג, שרים ורוקדים בהתלהבות. השמחה סחפה גם אותו, והוא הצטרף למעגל. רק לקראת השעה אחת-עשרה בלילה נזכר בסיבת בואו למלון.
הוא הכניס את ידו לכיסו וחש כי דמו אוזל מפניו. בכיס נפער חור והשרשרת עם המטפחת אינן! צער רב מילא את ליבו. השרשרת הייתה שייכת לאלמנה, שביקשה ממנו למכור אותה בעבורה. לא היה באפשרותו לשלם את מחירה מכיסו.
הוא ניסה לשחזר את מעשיו באותו ערב. את השרשרת לקח מבית הכנסת 'החורבה', ואחר-כך צעד בכמה רחובות לעבר המלון. כיצד ימצא עכשיו את האבידה?
*
כמה חודשים קודם לכן יצא פריימן בוקר אחד מביתו. אלה היו ימי המנדט הבריטי, וברחובות ירושלים צעדו חיילים, מקצתם מהגדודים היהודיים.
כשעבר מול אחד המלונות בעיר הבחין בארנק גדול מוטל על הקרקע. הרחוב היה עמוס בני-אדם, אך איש לא ראה את הארנק המושלך על הארץ. הוא הרים את הארנק, תחבו בזריזות בכיס מעילו, והמשיך בהליכה מהירה.
כשהגיע לשער יפו עבר לידו קצין יהודי. פריימן הביט בפניו וראה כי הן חיוורות כסיד. התנהגותו לימדה כי האיש מחפש דבר מה שאבד לו, ופריימן החליט לצעוד אחריו. כעבור כמה דקות פנה הקצין להיכנס למלון שלידו נמצא הארנק.
ליבו של פריימן אמר לו כי ייתכן שהקצין הזה הוא בעל האבידה. הוא נכנס למלון ושאל את המנהל: "מדוע הקצין היהודי נרגש כל-כך?". המנהל השיב קצרות: "הקצין איבד דבר יקר ערך, והוא מסרב לחשוף את מהות האבידה".
פריימן בירר את מספר חדרו של הקצין, וטיפס לקומה שבה שכן. "לאן אתה הולך?!", שאל אותו אחד מחדרני המלון, ופריימן השיב כי פניו לחדרו של הקצין.
"אל תיכנס אליו עכשיו!", הזהירו החדרן. "הקצין כעוס מאוד, ואי-אפשר לדבר איתו. הוא מכלה את זעמו בכל מי שנקרֶה בדרכו. אבד לו דבר יקר ערך והוא עצבני מאוד". פריימן ביקש מהחדרן כי לא ימנע ממנו להיכנס לחדר, שכן רצונו למסור דבר נחוץ לקצין.
הוא הקיש על הדלת והקצין פתח אותה. פניו היו נפולות, ובשיברון ליבו טרק את הדלת בפני האורח. פריימן דפק שוב. "אנא היֵה סבלני", ביקש בנועם. "לא באתי לבקש ממך דבר, אלא לטובתך באתי". בתוך כך הוציא מכיס מעילו את הארנק והושיטו לקצין הנדהם.
הקצין הביט בפריימן ונפל על צווארו בחיבוק גדול. דמעות של שמחה זלגו מעיניו. נראה היה כאילו נשמה חדשה נכנסה לגופו. הוא פתח את הארנק, בדק שתכולתו נותרה כשהייתה, הוציא ממנו שטר מכובד והגישו לפריימן, לאות הכרת טובה.
"השב את השטר בחזרה לארנק", אמר פריימן. "אינני רוצה שום תשלום כשכר על מצוות השבת אבידה". למשמע הדברים חיבק הקצין את פריימן שנית ואמר בהערכה כי אילו לא היה בא ביוזמתו להשיב את הארנק, לא היה מוצא אותו לעולם, שכן אין בו שֵם או מסמך שיכולים להעיד על בעליו.
הקצין ניסה להבין כיצד ידע להגיע אליו, ופריימן סיפר לו את הדברים כהווייתם. "הבט על השולחן", הצביע הקצין על אקדח שהיה מונח עליו. "לולא היית מוצא את הארנק, הייתי מאבד את עצמי לדעת. הצלת את חיי! אנא, קח ממני מתנה".
אך פריימן סירב. "להפך", הטעים, "לא בכל יום מזדמנת לי מצוות השבת אבידה שהיא גם הצלת נפש מישראל". השניים נפרדו בידידות.
*
אבל לקב"ה דרכים משלו לשלם שכר. זה היה כמה חודשים אחר-כך, כאשר פריימן גילה ששרשרת הפנינים היקרה נפלה מכיסו במוצאי שמחת תורה. הוא החל לצעוד ברחוב השלשלת, שהיה באותה שעה ריק מאדם, מנסה לאתר בעיניו את המטפחת האבודה שבה צרר את השרשרת.
במעלה הרחוב נתקל באבן, החליק ונפל. ידו נחתה על חפץ רך. הוא הפנה לעברו את מבטו וראה כי היד מונחת בדיוק על המטפחת האבודה! אנשים רבים דרכו עליה, לכלכו אותה כהוגן, אבל הפנינים שבתוכה נותרו שלמות.
בלב מלא הודיה לה' שב לביתו. למחרת פגש את התייר, והעסקה בוצעה בהצלחה.
(על-פי ספרו 'פותח שערים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
