הזמן המתאים
"מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה, בחג הסוכות" (דברים לא,י). אחרי שנה של מנוחה מעבודה גופנית זה הזמן המתאים שבו דברי תורה יחדרו בליבות ובמוחות האנשים, ותהיה להם הארה והבנה נכונה.
(עקדת יצחק)
מול החומריות
כשעברה שנה שלמה של איסור מלאכה בשדה ובכרם, העם משתוקק לעבודה גופנית. לכן בא הציווי, שדווקא אז, עם הגעגועים לעבודה – יתעכבו קצת וישמעו את קריאת תורת ה', שילמדו מזה מוסר השכל, שבשעת ההשתוקקות הגדולה לדברים חומריים ישתדלו לקרב את עצמם לתורה ולמצוות.
(משך חכמה)
המלך שבך
"תקרא את התורה הזאת" (דברים לא,יא). רש"י מפרש: "המלך היה קורא". כשם שבמצוות הקהל המלך היה קורא, והוא השפיע על העם כולו "לעשות את כל דברי התורה הזאת", כן צריך להיות בכל אחד ואחד – ה'מלך' שבו, היינו מוחו ושכלו, חייב לשלוט על ליבו ועל כל איבריו, ולהשפיע עליהם לקיים את מצוות התורה.
(הרבי מליובאוויטש)
הניגודים מיטשטשים
"הקהל את העם" (דברים לא,יב). שנת השמיטה מביאה שלום ואחדות, ובה מיטשטשת חריפות הניגודים שבין המעמדות, בין העשיר לעני. בשנה זו הכול שווים, ואין בעל הבית רשאי להחזיק בתבואה כשהיא כלתה בשדות. לכן אחרי השנה הזאת יפה השעה למצוות "הקהל את העם".
(כלי יקר)
חצוצרה לכל כוהן
"הקהל את העם" (דברים לא,יב). אותו היום כוהנים עומדים בגדרות ופרצות, וחצוצרות של זהב בידיהם, תוקעין ומריעין ותוקעין. כל כוהן שאין בידו חצוצרות, אומרין – דומה זה שאין כוהן הוא.
(תוספתא סוטא)
התפקיד – לתקוע
כל יהודי הוא בבחינת 'כוהן', ככתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט). על כל אחד ואחד, ובפרט המשמשים רבנים ומנהיגים רוחניים, מוטלת החובה לעמוד בחוצות ו'לתקוע בחצוצרות' להקהיל את הקהל, אנשים נשים וטף, ללמוד ולשמוע דברי תורה.
(לקוטי שיחות)
יראת ה' תמידית
"ולמדו ליראה את ה' אלוקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" (דברים לא,יג). "כל הימים" אינו אמור על היראה, שבוודאי נוהגת תמיד, כמו כל מצוות עשה שאין הזמן גרמא, אלא על הלימוד: "ולמדו ליראה" – יש ללמוד כל הימים ענייני מוסר המביאים לידי יראת שמיים.
(רבי שמחה-זיסל מקלם) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
