הסבירות שמישהו הניח את התהילים בכוונה בסטנדר שלו דווקא, הייתה אפסית. היה ברור שיד ההשגחה הובילה את הספר הזה אליו
דבר לא הכין את ר' אלימלך ישורון לתגלית המרגשת, שחוללה בו סערת רגשות ובהמשך גם נס רפואי, שהותיר אותו בחיים כמה שנים. "דודי, אלימלך, נפטר בחודש אב האחרון", מספר אחיינו, ר' פינחס גוביץ מאלעד, "ורק אחרי פטירתו נודע לי הסיפור המיוחד הזה".
זה קרה ביום הזיכרון לשואה לפני שלוש-עשרה שנה. בבית הכנסת 'מורשת יהודית' באלקנה, מקום מגוריו של אלימלך, נערכה הרצאה. אלימלך פתח באקראי את הסטנדר במקומו הקבוע, ומצא בתוכו דפים קרועים ולצידם ספר קטן, ישן ובלוי. הוא אסף את כל התכולה בשתי ידיו, והלך לעבר מתקן הגניזה.
חותמת מפתיעה
רגע בטרם השליך הכול לגניזה החליט לעלעל בספר הישן. "מבטו של הדוד התעכב על ספר התהילים", מוסיף גוביץ לספר. "הוא פתח אותו ולא האמין למראה עיניו. בצד שמאל התנוססה חותמת גדולה: 'יעקב אולך, שוחט ובודק, אנטוורפן'. זה היה סבו! מעברה השני של הכריכה נכתב בעיפרון: 'שנה טובה, לחיים ולשלום, לבריאות, לכל הילדים. שתכפר לנו... ותחזירנו בתשובה שלמה לפניך... ושלח רפואה שלמה לכל חולי עמך'.
"אחרי שדודי התאושש מההלם, ניסה להבין איך ספר התהילים של סבו, שנספה בשואה, הגיע בדיוק לסטנדר שלו בבית הכנסת. אך יחידים בקהילה ידעו שמוצאו מאנטוורפן, ואיש ביישוב לא ידע שהרב יעקב אולך הוא סבו. הסבירות שמישהו הניח את התהילים בכוונה בסטנדר שלו דווקא, הייתה אפסית. היה ברור לו שיד ההשגחה הובילה את הספר הזה היישר אליו".
  :
הרב יעקב אולך הי"ד. "העיניים! העיניים!". למטה: החותמת על ספר התהילים הישן
לא ויתר על הסליחות
מי היה אותו יעקב אולך? "הרב אולך היה חסיד צ'ורטקוב", מספר גוביץ. "הוא שימש גבאי של האדמו"ר. היה גם בעל תפילה, וניגוניו חדרו ללבבות. את פרנסתו מצא מעבודתו כשוחט ובודק. הוא היה גם מוהל, אך בלי לקבל תשלום. יהודי תמים, שמח תמיד. לפי עדות דודי, כל ימות השבוע הסבו עניים אל שולחנו".
הרב אולך נרצח בידי הנאצים ימ"ש בראש השנה תש"ג (1942). "דודי סיפר כי על אף הסכנה לצאת לרחוב, סבו לא היה מוכן לוותר על אמירת הסליחות בערב ראש השנה. הוא נתפס בידי הקלגסים ונעלם".
עדות מטלטלת
בני המשפחה לא ידעו מה עלה בגורלו עד רגע מצמרר שאירע בשנת תש"כ (1960). רעייתו, שולה, טיילה ברחוב באנטוורפן עם בנם השלישי, איתמר, ששכב בעגלת תינוק. עבר שם יהודי, הציץ בעגלה וקרא בהתרגשות: 'די אויגען! די אויגען!' (העיניים! העיניים!). הוא פנה אל האם ואמר: "גברת, זה הנכד של יענקלה שוחט! כך נראו עיניו כשהובל ביום הראשון של ראש השנה עם בני למשרפות! זכרו, יום ראשון של ראש השנה הוא יום השנה שלו". כך נודע על גורלו של הסבא.
רק ספר התהילים שלו שרד והגיע בדרך פלאית לסטנדר של נכדו. "באותה תקופה הדוד היה חולה, והרופאים הביעו חשש לחייו", מספר גוביץ. "אחרי שספר התהילים של סבו הגיע לידיו, ובו התפילה לרפואה שסבו כתב בכתב ידו, הבריא אלימלך לגמרי. כעבור שלוש-עשרה שנה, במוצאי שבת נחמו האחרון, נפטר מיתת נשיקה".
אלימלך ישורון. יד ההשגחה
האחיין פינחס גוביץ. סיפור מפתיע
|
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
