לצאת ידי שניהם
"לא-ל עורך דין" (מהתפילה). הטעם למנהג שאומרים פיוט זה ביום ראשון של ראש השנה בתפילת שחרית וביום ב' של ראש השנה במוסף, משום שיש מחלוקת בגמרא (ע"ז ג,ב) אם הקב"ה דן את העולם בג' שעות ראשונות – שחרית, או בג' שעות שניות – מוסף. וכדי לצאת ידי שניהם אנו אומרים פיוט זה פעם בשחרית ופעם במוסף.
(טעמי המנהגים)
מידתו של יצחק
"ובו תינשא מלכותך, וייכון בחסד כיסאך" (מהתפילה). מלכות – קו השמאל; חסד – קו הימין; ומקדימים קו השמאל, כי בראש השנה מידתו של יצחק, גבורה, היא העיקר.
(תורת לוי יצחק)
החסד ייכון
"וייכון בחסד כיסאך, ותשב עליו באמת" (מהתפילה). אם תכונן את כיסאך בחסד, תחוס על בניך ותחונן אותם – תשב עליו באמת, וזו תהיה ישיבה נכונה ואמיתית. אבל אם חלילה תשלוט עליהם בדין וברוגז, לא תשב באמת, כי הקב"ה גוזר והצדיק מבטל.
(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)
דין למלאכים
"ומלאכים ייחפזון וחיל ורעדה יאחזון" (מהתפילה). למה המלאכים רועדים? אלא רצון הבורא הוא שהמלאכים יהיו תמיד מליצי יושר על ישראל וילמדו עליהם זכות. ובימי הדין דנים אותם אם מילאו את תפקידם באמונה ובשלמות, ולכן הם חוששים מאימת הדין.
(רבי שר שלום מבלז)
סחורה בעונתה
"אם ישוב, מייד תקבלו" (מהתפילה). לכל זמן ועת לכל חפץ. לכל סחורה עונה משלה, שהכול קופצים עליה ואינם מקפידים על טיבה. גם בימים הנוראים, בעונת התשובה, אין מקפידים למעלה ואין מדקדקים בטיב התשובה – אם ישוב, מייד תקבלו.
(רבי יצחק מוורקה)
עלייה שהיא חג
"בכסה" – בראש השנה עולה הפנימיות של מלכות דאצילות ומתכסה במלכות דאין-סוף, כמו שהיא כלולה כביכול במהותו ועצמותו יתברך; ואז נעשה "ליום חגנו" – עלייה והעלם זה הוא גופא חג ומועד.
(ספר המאמרים תרפ"ח)
למה שייפסק?
אדמו"ר הריי"צ אמר לאחד החסידים: כשאבא, הרבי הרש"ב, מדבר במאמרי ראש השנה על צעקת הלב של השופר, הרי הוא 'אוחז' בזה, וממילא הוא 'אוחז' בזה גם במשך כל השנה, כי מדוע שהעניין ייפסק?
המתקת הגבורות
"נדיבי עמים נאספו עַם אלוקי אברהם" (מהתפילה). תקיעת שופר היא בתפילת הבוקר, שהוא זמן של חסד, כי המכוּון הוא להמשיך גבורות ממותקות ברחמים ובחסד. ואף שהשופר עצמו הוא גבורה, מאילו של יצחק, זה בחינת יצחק כמו שהוא אחרי העקידה, שנמתק בחסד של אברהם. לכן מזכירים את אברהם דווקא, היינו שנמתקו גבורות השופר בחסד של אברהם.
(רבי לוי-יצחק שניאורסון) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:00
זריחה: 6:30
