קללות במקום גזירות
עזרא תיקן להן לישראל שיהיו קוראים קללות שבתורת כוהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ראש השנה, כדי שתכלה שנה וקללותיה. ועצרת נמי ראש השנה, שבה נידונים על פירות האילן (משנה ראש השנה). שאם חס ושלום נגזרו מן השמיים גזירות רעות על ישראל, קיומן יהיה על-ידי קריאת הקללות, בבחינת "וּנְשַׁלְּמָה... שְׂפָתֵינוּ".
(רבי שלמה מרדומסק)
תוכחה ביחיד
התוכחה כאן נאמרה בלשון יחיד – "והיה אם לא תשמע", ואילו התוכחה בפרשת בחוקותיי נאמרה בלשון רבים – "ואם לא תשמעו לי". נראה כי התוכחה הראשונה אמורה על בית ראשון, שנחרב בעוון עבודה זרה וגילוי עריות, ואילו התוכחה השנייה נאמרה על בית שני, שנחרב בעוון שנאת חינם, שאז חי כל אחד ואחד לעצמו. לכן נאמרו הדברים לכל אחד ואחד בלשון יחיד.
(אמרי חן)
בעוון שנאת חינם
אמרו חז"ל שהתוכחות האלה נתקיימו בחורבן בית שני, ורמז לדבר: הקללות בתוכחה זו הן צ"ח, ובית שני חרב בעוון שנאת חינם, ו'חנם' בגימטרייה צ"ח. זהו שנאמר "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" – בעוון שנאת חינם נמכרתם לגלות.
(החיד"א)
רמזים בתוכחה
בתוכחה שבמשנה תורה יש תרע"ו תיבות, כמניין 'רעות'. וכנגדן מוזכרות בפרשת התוכחה עשרים ושש פעמים שם הוי'ה, העולה עשרים ושש, וכ"ו פעמים כ"ו מסתכם לתרע"ו. זה נרמז בפסוק (תהילים לד,כ) "רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק" – הרבה תוכחות כמספר 'רעות' הוכיח צדיק – משה רבנו – "וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה'".
(לב אריה)
ברכות כנגד קללות
שבעת ימי משתה עושים בחתונה, ובכל יום שתי סעודות, היינו ארבע-עשרה סעודות. ובכל סעודה שבע ברכות, הרי צ"ח, נגד צ"ח קללות שבתוכחה.
(חידושי הרי"ם)
כשאבא קורא
אדמו"ר הזקן עצמו היה הקורא בתורה. פעם אחת לא היה בעירו בשבת פרשת תבוא, ואדמו"ר האמצעי, שעדיין היה קודם בר-מצווה, שמע את קריאת התורה מפי אחר. עוגמת הנפש מהקללות שבפרשת התוכחה הביאתו לידי כאב לב, עד שלקראת יום הכיפורים הסתפק אדמו"ר הזקן אם יוכל להתענות. שאלו את אדמו"ר האמצעי: הלוא בכל שנה קוראים פרשה זו? וענה: כשאבא קורא, אין שומעים קללות.
(היום יום)
עלייה חשובה
מדוע נקבעה פרשת התוכחה בעלייה חשובה – שישי? כי לפי האמת קללות אלה הן ברכות נעלות ביותר, ולרוב מעלתן אינן יכולות לבוא בגילוי, אלא בצורת קללות. ובהיותן ברכות נעלות וחשובות ביותר, ראוי ונכון הדבר שיקראו אותן בעלייה חשובה.
(הרבי מליובאוויטש) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:01
זריחה: 6:29
