בפרשתנו מתואר מעמד הקללות והברכות בהר גריזים ובהר עיבל. הלוויים נצטוו להפנות את פניהם לעבר הר גריזים ולומר "בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה", ואחר-כך להפוך את פניהם לעבר הר עיבל ולומר "אָרוּר הָאִישׁ..." וגו'.
אבל בהמשך הפרשה, כאשר מצוטטים הדברים שעל הלוויים לומר, מוזכרות אחת-עשרה אמירות 'ארור' ואילו אמירות הברכה – 'ברוך האיש' – אינן מוזכרות כלל! והלוא הסדר היה שה'ברוך' קדם ל'ארור'! וכמו-כן, אילו הייתה התורה מציינת את הברכות – לא הייתה צריכה לפרט את הקללות!
יותר מברכה גלויה
הדבר יובן על-פי המשמעות הפנימית של הקללות בתורה. בספר הזוהר נכתב שהתורה נפתחת באות ב' כדי לרמז על המילה ברכה, שכן עניינה של התורה הוא ברכה, וגם בריאת העולם הביאה ברכה לעולם, כפי שנאמר: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".
כאשר מוצאים בתורה את היפוכה של הברכה, בהכרח שהכוונה הפנימית שבדבר היא להפוך זאת לטוב ולברכה גדולה יותר מברכה גלויה, בדוגמת הנאמר (דברים כג,ו): "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ". כי קללה שנהפכת לברכה היא למעלה מברכה רגילה.
החידוש שבקללות
נוסף על היותה של הבריאה טובה מצד עצמה, הקב"ה רצה שתהיה שלמות נעלית יותר, שהיא בבחינת (קוהלת ב,יג) "יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ", עד שהחושך עצמו נהפך לטוב. זו המשמעות של אחת-עשרה קללות 'ארור', המפורטות בפרשתנו. התורה אינה צריכה לפרט את הברכה הגלויה, שכן מובן מאליו שהקב"ה מברך את בני ישראל. החידוש הוא בברכה נעלית כל-כך, המופיעה כקללה, 'ארור'.
רבנו הזקן מבאר שהתוכחות שבתורה הן ברכות נעלות כל-כך, עד שאינן יכולות להתגלות כברכות. ביאור זה תואם את העובדה שבני ישראל הנכנסים לארץ עמדו בשלמות רוחנית, ועליהם נאמר (דברים ד,ד) "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם, חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". מובן שבעבורם אין צורך בקללות, אלא יש כאן ברכות!
על מה סליחה?
עניין זה קשור ל'שבת סליחות'. והלוא כבר עומדים אחרי שעבר רובו של חודש אלול, ובוודאי כל יהודי כבר תיקן את כל הדורש תיקון. אם כל השנה "כל ישראל בחזקת כשרות", על אחת כמה וכמה עכשיו. אם כן, על מה צריך לבקש סליחה?! אלא הסליחות נועדו להמשיך ברכות נעלות ביותר, בבחינת ה'קללות' שבפרשתנו.
בעניין זה יש גם רמז במילה 'סלח' שהיא בגימטרייה צ"ח – מספר הקללות שבפרשתנו. הדבר מלמד שהמשמעות האמיתית של הסליחות היא כשל הקללות. לכן גם השבת, שאין בה עצב ודאגה, נקראת 'שבת סליחות' – שבת של תענוג מהפיכת הקללות לברכות נעלות.
(תורת מנחם תשמ"ה, כרך ה, עמ' 2947) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:54
זריחה: 6:22
