פיו של החסיד נפער בתדהמה. כשיצא מן החדר היה כאדם אחר. צעדיו נעשו קלילים, ועם כל פסיעה השתחררו וירדו ממנו מטענים כבדים של מתח נפשי
פניו של הרופא היו חמורות סבר. הוא עיין שוב ושוב בתיק הרפואי ובחן את הצילומים. "לא תהיה ברירה אחרת. במוקדם או במאוחר תיאלץ לעבור השתלה", קבע. "ומוטב לעשות זאת מוקדם ככל האפשר, בטרם יחמיר מצב בריאותך".
הודעת הרופא מילאה חרדה את האיש שישב מולו. פחד משתק חילחל בכל גופו. מאדם בריא נהפך ל'מועמד להשתלה', ועכשיו נחשף במהירות לעולם חדש של מונחים רפואיים, שעתידים להשפיע על כל חייו.
אלה היו הימים הראשונים של חודש אלול, אך בעבורו הם כבר היו הימים הנוראים. מצבו הבריאותי אילץ את המערכת להאיץ תהליכים. הוא עבר סדרת בדיקות מקיפה, וכעבור כמה ימים קיבל את ההודעה כי מוקם במקום גבוה בתור, וכי ככל הנראה אחרי שמחת תורה תתבצע ההשתלה.
הודעה זו העניקה לו תקווה אך בה בעת הפילה עליו אימה. הרופאים הציגו לפניו לא רק את הסיכויים אלא גם את הסיכונים, והמחשבות על כך העכירו את שלוות נפשו. הוא חש בעוצמה רבה את משמעות המילים הנאמרות בימים הנוראים 'מי יחיה ומי ימות'.
כחסיד של האדמו"ר מגור, ה'פני מנחם', רבי פינחס-מנחם אלתר, הלך לשאול בעצתו ולקבל את ברכתו. ברגליים כושלות נכנס אל חדרו וסיפר על כל מה שעבר ועל מה שנאמר לו מפי הרופאים.
הרבי התעניין בפרטים וביקש לדעת מי היו הרופאים שאצלם נבדק ומי הרופא שעתיד לבצע את ההשתלה.
"ברוך השם קידמו אותי לראש התור ובע"ה תיעשה ההשתלה אחרי שמחת תורה", אמר החסיד.
הרבי הביט בו בעיניים מלאות רוך ואבהיות. "שנה חדשה עומדת בפתח. מה לך להיות מוטרד מהמחר? בעזרת השם תבריא ולא תזדקק להשתלה כלל", אמר.
פיו של החסיד נפער בתדהמה. כשיצא מן החדר היה כאדם אחר. צעדיו נעשו קלילים, ועם כל פסיעה השתחררו וירדו ממנו מטענים כבדים של מתח נפשי.
"הרבי אמר לי שלא אזדקק לעבור השתלה!", בישר לבני משפחתו בקול חנוק משמחה. הוא חזר להיות האיש שהיה, והתמסר לעבודה הרוחנית של ימי אלול וימי הסליחות, לקראת ראש השנה הקרב ובא.
את ימי ראש השנה עשה עם האלפים בבית מדרשו של הרבי, בהתעלות רוחנית שאין כדוגמתה. התפילות בקעו מליבו אבל לא מתוך פחד ומתח, אלא ממקום של שמחה, אמונה וביטחון.
במוצאי החג עבר עם המוני חסידים על פניו של הרבי, לקבל את ברכת הפרידה. "האם לבטל את התור לביצוע ההשתלה?", שאל.
"בוודאי!", השיב הרבי חד-משמעית. התשובה החותכת הסירה את שיירי הספקות שעדיין ניקרו בליבו.
בלב מתרונן התקשר למרפאת ההשתלות והודיע חגיגית על ביטול התור. הפקידה מעברו השני של קו הטלפון הבהירה לו את משמעות הצעד שהוא עומד לעשות, אך החסיד עמד על שלו והודיע כי הוא מוותר על התור.
את עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים עשה כמי שכל עניין ההשתלה היה חלום רחוק שנגוז ואיננו. הימים חלפו עליו בהתרוממות רוח שלא טעם כמותה. בחג הסוכות רקד בשמחת בית השואבה עם המוני בית ישראל.
ואז הגיע שמחת תורה. הוא עמד בבית מדרשו של הרבי וציפה לכניסתו לאולם. הרבי הבחין בו ואמר לו: "עכשיו, כשאתה בריא, ביכולתך לשמוח עם התורה ביתר שאת ויתר עוז!".
מילותיו של הרבי שלהבו מחדש את נשמתו. בחג שמחת תורה, שבו היה אמור להתהלך כסיר לחץ, לקראת ההשתלה הצפויה, רקד עכשיו עם ספר התורה בהתלהבות כנער צעיר, נוטף אגלי זיעה של מצווה.
במוצאי החג נדחק שוב בין המוני החסידים, לקבל מהרבי את ברכת הפרידה. "אתה תצטרך לעבור את ההשתלה", הודיע לו הרבי.
החסיד היה המום, אך הרבי הרגיעו: "אל דאגה, הכול יעבור בשלום ותחלים במהרה".
עיני החסיד נפערו בתדהמה והוא לא הצליח לקלוט את פשר הדברים. "ראיתי את המתח העצום שבו היית שרוי ורציתי לעודד את רוחך ולהעניק לך כמה שבועות של רוגע ושלווה", הסביר הרבי.
החסיד עדיין עמד כמסומר למקומו. "אבל מה יהיה עם התור? הלוא ביטלתי אותו!", מלמל. "תתקשר ותברר אם התור עדיין פנוי", השיב הרבי, והעניק לו את ברכתו.
למחרת בבוקר חייג החסיד למרפאת ההשתלות. "התור שלך בתוקף", השיבו לו. ואכן, הוא עבר את ההשתלה, וזו הוכתרה בהצלחה.
מייד לאחר החלמתו הלך לבשר לרבי על הצלחת הניתוח. "משמיים נגזר עליך לעבור את הניתוח", אמר לו ה'פני מנחם', "אבל עוגמת נפש לא נגזרה עליך. לכן פעלתי שחודש החגים יעבור עליך בשלווה ובשמחה. בשעה שהתקשרת לבטל את התור, התקשרתי אני אל הרופא וביקשתי להשאיר את התור על כנו...".
(על-פי 'הפני מנחם' כרך ב) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:25
