מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1862 - כל המדורים ברצף
	גישה המשלבת אהבה ויראה
	יש חדש
	בכל בוקר ניצחון חדש
	מלחמת היצר
	מעלת הפשטות
	שאלה ותשובה
	התור בוטל ונשמר
	רציתי לשאול
	'לא ילבש' בהצגה
	"גיליתי טעם חדש בחיים הרוחניים"

הֵיכַל הַמָּשִׁיחַ. במדרשים ובספר הזוהר נאמר שיש למעלה היכל מיוחד שבו שוכנת נשמתו של המשיח. ההיכל הזה מכונה 'היכלו של משיח' או 'היכל קן ציפור'. בזוהר (בלק קצו,ב) נאמר: "אותו היכל נקרא קן ציפור, ומשם מתעטרות עטרות למשיח לעתיד לבוא".

באיגרת שכתב הבעש"ט לארץ הקודש (נדפסה בפעם הראשונה בסוף ספר 'בן פורת יוסף' של בעל ה'תולדות') הוא מספר על 'עליית נשמה' שהייתה לו בראש השנה תק"ז. באותה 'עליית נשמה' הגיע עד 'היכל המשיח', ושאלו: "אימתי אתי מר?" [=מתי יבוא מר]; וענהו המשיח – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".

באחת משיחותיו (לקוטי דיבורים חלק א-ב, עמ' 618) הרבי הריי"צ שואל על שאלת הבעש"ט: הלוא זו גמרא מפורשת (סנהדרין צח,א), שרבי יהושע בן-לוי שאל את המשיח מתי יבוא, והמשיח השיבוֹ: "היום – אם בקולו תשמעו". אם כן, מה עניין שאלתו של הבעש"ט, בשעה שהמשיח כבר השיב שיבוא כאשר עם ישראל ישמע בקולו של הקב"ה?!

מסביר הרבי הריי"צ (שם עמ' 620): "הבעש"ט מביט בעיניו הטהורות על הגלות החשוכה. הוא רואה כיצד יהודים מקיימים את התורה ומצוותיה במסירות נפש ובהידור, וזאת כשהם לחוצים ונרדפים בידי בני-אדם רעים. מורנו הבעש"ט רואה איך יהודים מקיימים במסירות נפש את ה'בקולו', של הקב"ה, 'תשמעו', מתוך מסירות נפש. מתעוררת אצלו השאלה: מדוע אין משיח, גואל צדק, בא?!"...

ועל זה המשיח עונה לו: 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'. משמעות תשובתו של המשיח היא שיהודים צריכים לעבוד את ה' מתוך אור וחיוּת, וזאת אפשר להשיג על-ידי עבודת ה' ברוח החסידות: "שתורת רבנו הבעש"ט והעבודה הטהורה בבירור וזיכוך המידות יפוצו סוף-סוף. שהכול יכירו את האמת, וגם מי שנמצאים ב'חוצה' יתעוררו בזכות מסירות הנפש של הוריהם וסביהם, שישתמשו בהנהגות הטובות והמענגות ובירושה הבהירה שסביהם והוריהם הניחו להם" (שם עמ' 656).

יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה. מה משמעות המשימה "יפוצו מעיינותיך חוצה"? הרבי מליובאוויטש מסביר (התוועדויות תשמ"ה, כרך ג, עמ' 1692): "יפוצו – אין להסתפק בלימוד התורה לעצמו, לימוד לכמה בני-אדם, או אפילו לקהל, אלא הלימוד צריך להיות עד שהתורה מתפשטת באופן של 'הפצה'. מעיינותיך – תכונת המעיין שמימיו מחוברים בתמידות עם שורשם ומקורם, בלי כל הפסק... ובענייננו – שלימוד התורה והפצתה צריכים להיות באופן שניכר בגלוי הקשר והחיבור עם המקור. חוצה – הפצת המעיינות צריכה להיות עד מקום החוצה. היינו, שכאשר יש נקודה בעולם שהיא עדיין במצב של חוצה ביחס לתורה וליהדות – יש להשתדל ולעשות כל התלוי בך שגם שם יגיעו המעיינות".