בפסוק הפותח את הפרשה יש שימוש בלשון יחיד ולשון רבים, ומפרשי המקרא (אלשיך על הפסוק) עומדים על כך: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶיךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ". תחילה נאמר 'תצא', בלשון יחיד, ואילו האויב מופיע בלשון רבים – 'אויביך'. אחר-כך הפסוק חוזר לדבר בלשון יחיד – 'שביו'. כמו-כן יש להבין את פשר הניסוח 'על אויביך' ולא 'כנגד אויביך' וכדומה.
תורת החסידות מסבירה את הדברים במובנים של עבודת ה'. כל יהודי נדרש לצאת למלחמה יום-יומית עם ה'אויב', הלוא הוא הרע שבנפשו. מלחמה זו מתקיימת בשעת התפילה, המוגדרת בספר הזוהר 'שעת קרב'. וכך מתרגם אונקלוס את דברי יעקב אבינו "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח,כב) – "בתפילתי ובבקשתי". הרי שהתפילה משולה לחרב.
לעלות בסולם
מדוע המלחמה חוזרת ונשנית בכל יום מחדש, והלוא האדם כבר התמודד אתמול עם יצרו הרע? מפני שבכל יום האדם נברא מחדש, כפי שאנו אומרים "שהחזרת בי נשמתי". ואז, בבוקר, קודם התפילה, הנפש האלוקית עדיין איננה פעילה בכל עוצמתה, והנפש הבהמית מנסה לנצל זאת.
מצווה התורה: "כי תצא למלחמה" – עליך לצאת מהמגבלות שלך ולהתעלות מעל עצמך. עליך לעלות בסולם התפילה, שהוא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה". אמנם מתחילים מהמדריגות הנמוכות, אך מתוך ידיעה שהקב"ה 'ניצב עליו', ואז עולים לדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר.
חזק מהאויב
בפסוק נכתב 'תצא' בלשון יחיד, להורות שכדי להשיג ניצחון בעת תפילה נדרש היהודי להתאחד עם כלל ישראל. לכן "נכון לומר קודם התפילה 'הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך'" (כמובא בכמה מקומות וגם בסידור אדמו"ר הזקן). היינו שנוסף על התפילה בציבור, שעליה נאמר (ברכות ח,א) "אין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים", הרי קודם התפילה היהודי כבר כולל את עצמו עם כל ישראל.
הכנה זו לתפילה מביאה את היהודי למצב שעוד בטרם היציאה למלחמה הוא כבר "על אויביך" – מעל האויב. אף-על-פי שיש לו אויבים רבים, ועליו להילחם בהם, בכל-זאת הוא בעל כוחות עדיפים עליהם. והתורה מדגישה: "וּנְתָנוֹ" – לא תזדקק למאבק נפרד עם כל אויב ואויב, אלא תנצח אותם כאחד.
המלחמה של אלול
והכתוב מסיים – "ושבית שביו". לא דיי שתנצח את הרע, אלא אף תצליח להוציא ממנו ניצוצות של קדושה שהיו אצלו בשבי, ולהעלותם בחזרה אל מקורם האלוקי.
עבודה זו קשורה במיוחד עם חודש אלול, שיש בו שני חלקים, הנרמזים בראשי התיבות אלול – "אני לדודי ודודי לי": "אני לדודי" – ההתעוררות שהאדם עושה כדי להתקרב לקב"ה, ואז מובטח לו שיהיה "ודודי לי" – הקב"ה מתקרב אליו ונותן לו כוח להצליח בעבודתו.
(תורת מנחם, כרך סה, עמ' 150) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:29
