שאלה: אדם שהיה עד לפגיעה בזולת, האם הוא חייב להעיד לטובתו, גם אם הדבר יגרום לו טרחה, אובדן ימי עבודה או אי-נעימות מול הפוגע?
תשובה: אדם הכשר לעדות, שראה פגיעה ביהודי שני (שאינו קרובו), חייב למסור עדות לפני בית הדין. אם מדובר בדיני ממונות, אין העד חייב להעיד מעצמו, אלא אם כן ידרוש זאת ממנו בעל הדבר או בית הדין. בדיני איסור חייב העד לבוא מעצמו ולהעיד, כדי לבער את הרע ולהפריש בני-אדם מן האיסור.
אחד המקרים הנפוצים בימינו בדיני ממונות הוא עדות על תאונות דרכים או נזקים אחרים, מול חברות הביטוח. הסכם הביטוח מחייב את החברה לפצות את המבוטח בתנאים מסוימים, אך לעיתים יש צורך בעדות המוכיחה את הפגיעה.
גם אם אין זו 'עדות' על-פי דיני התורה, מצווה גדולה להופיע ולהעיד, והיא בכלל 'השבת אבידה' של המבוטח (ובפרט שהמבטחים אינם מוכנים לבוררות או לגישור, ולפעמים אין ברירה אלא לתבוע את החברה בבתי משפט, ויש שצריך למסור עדות גם במשטרה).
גם אם הדבר כרוך בהפסד ימי עבודה, ביטול זמן ותחושת אי-נעימות, ברור שיש בזה משום מצוות 'השבת אבידה', ואין מקום להתחמק מכך.
אם אין הנתבעים או בית המשפט משפים את העד על זמנו ועל הוצאותיו, יש מקום לנכות הוצאות אלה מ'מעשר כספים' של העד, ככל הוצאה הנעשית להצלת יהודי מנזק.
מקורות: ספר החינוך, מצוות קכב, תקלח. טושו"ע חו"מ סי' כח, ונו"כ. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
