"אינני מבין מה הכומר רוצה ממני", אמר הרב כשסיים לקרוא את מכתבו. "וכי נביא אני שאדע מיהו הגנב?! לכו נא לדרככם"
ההלם ניכר היטב על פני הסוחרים. "כל הכסף נעלם!", צעק אחד וידיו מצביעות לעבר הבור הריק. המצב היה ברור לכולם: אחד מהם הוא הגנב.
אלה היו ארבעה סוחרים לא-יהודים שהתגוררו באזור העיר אוז'הורוד שבאוקראינה. הם עשו עסקים יחד ויצאו מפעם לפעם למסעות משותפים. באותו יום יצאו הסוחרים לעבר השוק באוז'הורוד, ובאמתחתם סחורה שהתכוונו להציעהּ למכירה.
בהיותם באמצע הדרך הביעו הסוחרים חשש כי סכומי הכסף הגדולים שעימם אינם נדרשים להם לצורך עסקיהם בשוק, ויש סכנה שהכסף יאבד או ייגנב. הארבעה כבר היו במחצית הדרך, ולא היה באפשרותם לשוב בחזרה. החליטו אפוא להטמין את הכסף ליד אחד מעצי היער.
בור קטן נחפר ושטרות הכסף הונחו בתוכו. הסוחרים עשו סימן היכר מיוחד, לזיהוי המקום. איש מלבדם לא ידע את מקומו של המטמון. כאשר סיימו להטמין את כספם, המשיכו בדרכם לשוק.
בתום יום השוק עשו הסוחרים את דרכם בחזרה, ופנו למקום המטמון ביער. כאשר הגיעו למקום וחשפו את הבור נחרדו לגלות כי כספם נעלם. היה ברור כי מישהו היה שם וגנב את הכסף.
מלבד ארבעת הסוחרים לא היה אדם שידע את מקום המסתור. המשמעות הייתה שאחד מארבעתם הערים על חבריו, ובמהלך היום הלך ליער וגנב את הכסף. הם הביטו זה בזה במבטים חשדניים. כל אחד ואחד חשד בשלושת חבריו כי ידו של מי מהם הייתה במעל. מריבה קשה פרצה ביניהם. הרוחות התלהטו והם הגיעו לתגרת ידיים, אך כל סוחר הכחיש נמרצות כי הוא הגנב.
כשראו שאין בידם לפתור את הבעיה החליטו לחזור לעיר ולגשת אל הכומר המקומי, שינסה לברר מי מהם גנב את הכסף. הכומר שמע את פרטי האירוע ואת ההכחשות הנמרצות של כל אחד ואחד מהם.
"אינני יודע כיצד לברר זאת", הודיע להם הכומר במבוכה. "קצרה ידי מלהושיע אתכם". הכומר הרהר מעט ואז הציע להם לפנות אל רב הקהילה היהודית. "הוא אדם חכם ופיקח, וחזקה עליו שיוציא את האמת לאור", יעץ לסוחרים.
הכומר צייד אותם במכתב המלצה שהופנה אל רבי חיים-צבי מנהיימר, אב-בית-דין של קהילת אוז'הורוד. גדולתו, חוכמתו ויושרו היו מפורסמים אף בין הגויים.
מחזה בלתי-שגרתי היה לראות את ארבעת הסוחרים נכנסים אל מעונו של הרב. הרב קיבל אותם במאור פנים והושיבם סביב שולחנו.
"אינני מבין מה הכומר רוצה ממני", אמר הרב כשסיים לקרוא את מכתבו של הכומר. "וכי נביא אני שאדע מיהו הגנב?! לכו נא לדרככם ואמרו למכובדי הכומר כי לצערי אין באפשרותי לסייע לכם".
כששמעו ארבעת הסוחרים את דברי הרב, קמו מכיסאותיהם ופנו לעבר הדלת. בעודם פוסעים אל הפתח נשמע לפתע קולו של הרב, המזמין אותם שנית לשבת אל השולחן.
הרב ביקש לעיין שוב במכתבו של הכומר, וביקש מהם להשלים פרטים שלא היו ברורים לו. לאחר כמה רגעים חזר ואמר: "לא, אינני יכול לברר את התעלומה. הלוא אינני נביא. אמרו לכומר כי לצערי אין בכוחי לגלות את זהות הגנב".
קמו הסוחרים מכיסאותיהם ופנו לצאת, והנה שוב חוזר הרב וקורא להם לשבת. וכמו בפעמים הקודמות, הרב עיין שוב במכתב ואז קרא בייאוש: "אינני יודע מה רוצה ממני הכומר! אין לי רוח נבואה. לכו לדרככם".
אך קמו הסוחרים לעזוב את הבית ושוב מחזיר אותם הרב ואז משלח אותם מפניו. כך נשנה הדבר חמש פעמים, עד שהסוחרים איבדו את סבלנותם.
בפעם החמישית נטל הרב את הקולמוס וכתב אל הכומר את מסקנתו. הוא חתם את שמו בסוף המכתב ומסרו לידי הארבעה חתום במעטפה סגורה והורה להם לתת אותו לכומר.
הכומר קרא את המכתב ומייד הזמין אליו את אנשי המשטרה. הללו תפסו את אחד הסוחרים והפליאו בו את מכותיהם, עד שנשבר והודה בגניבת המטמון.
הכומר התפעל מאוד מחוכמת הרב, וסקרנות גדולה בערה בו. "כיצד עלה בידי הרב לזהות את הגנב?!", שאל את הסוחרים, אך גם הם לא ידעו את פשר הדבר. הם סיפרו לכומר כיצד תעתע בהם הרב כאשר קרא להם שוב ושוב, באומרו כי אין באפשרותו לגלות את זהות הגנב.
נשא הכומר את רגליו והלך בעצמו אל בית הרב. "הלוא שוב ושוב טען הרב כי אין הוא נביא. כיצד אפוא עלה בידו לגלות את זהות הגנב? וכי כבודו משתמש בשמות קדושים?!".
"אכן, אינני בעל רוח הקודש ואינני משתמש בשמות קדושים", השיב הרב בנחת. "הבחנתי כי ברגע שאמרתי לסוחרים כי לא ניחנתי ברוח הקודש וכי אין לי דרך לדעת את זהות הגנב, אחד הסוחרים מיהר לקום לפני שלושת חבריו.
"חשבתי בליבי כי אולי מקרה הוא, ולכן קראתי להם שוב ושוב. בכל פעם הבחנתי כי אותו סוחר ממהר לקום ולעזוב, בהבעת רווחה והקלה הניכרת על פניו. אחרי חמש פעמים כבר לא היה לי ספק כי הוא הגנב ולא אחר".
(על-פי 'רשומים בשמך') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:01
זריחה: 6:29
