שאלה: האם בחז"ל ובפוסקים דנים בסבל בעל-החיים בעת השחיטה?
תשובה: בכמה מקורות מופיע שאחד הטעמים לכמה וכמה פרטים בהלכות שחיטה הוא – צמצום הסבל של בעל-החיים.
בספר החינוך, פרשת ראה, כתב בעניין טעם מצוות שחיטה: "ועוד נאמר בטעם השחיטה מן הצוואר (הממיתה מייד, על-ידי עצירת אספקת החמצן למוח) ובסכין בדוק (בלי פגימה כלשהי, החותך בלי עיכוב), כדי שלא נצער בעלי-החיים יותר מדיי, כי התורה התירתן לאדם למעלתו, ליזון מהם ולכל צרכיו, ולא [כדי] לצערן חינם; וכבר דיברו חכמים הרבה באיסור 'צער בעלי-חיים'... והעלו לפי הדומה שאיסור דאורייתא הוא".
בפירוש 'מגיד משנה' על הרמב"ם הביא דעה שזה גם הטעם לאיסור 'שהייה' באמצע השחיטה.
זאת נוסף על ציוויים נפרדים, כגון האיסור לשחוט ולד בטרם מלאו לו שבעה ימים, והאיסור לשחוט את האם והוולד באותו יום (ויקרא כב,כו-כח): "ושור או שה, אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד".
בוויכוחים מול אגודות 'צער בעלי-חיים', שכמה וכמה מהן פעלו ופועלות לאסור את השחיטה היהודית בשווייץ, שוודיה, ארגנטינה ועוד – הובאו הנימוקים ההלכתיים לדיני שחיטה גם מההיבט של צמצום הסבל ובעלי-החיים, וגם מומחים לא-יהודים כתבו מנקודת מבט רפואית כי השחיטה היהודית מצמצמת את הסבל של בעל-החיים למינימום.
מקורות: ב"מ לב,א. שבת קכח,ב. מגיד משנה לרמב"ם הל' שחיטה פ"ג ה"ח. חינוך, מצווה תנא. שו"ע אדה"ז, הל' עוברי דרכים וצבע"ח ס"ד (במהדורה החדשה: חלק ו עמ' פג), וש"נ. ספרים: 'עדות נאמנה – שו"ת על מאבק השחיטה באירופה', ירושלים תשל"ה, עמ' 305 ואילך. שו"ת 'שרידי אש' ח"ב סי' ד, ובנספחים. שו"ת 'דברי חכמים' יו"ד סי' א. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:01
זריחה: 6:29
