"הבה נלמד קצת יחד", הציע רבי משה בטון אבהי. כך ישב הגאון האדיר, שמנוחתו נקטעה באמצע הלילה, ללמוד סוגיה בגמרא עם בחור ישיבה משועמם
צלצול הטלפון העיר את הרב משנתו. הוא הרים את השפופרת ומעברו השני של הקו נשמע קול של בחור צעיר: "האם אני מדבר עם הרב משה פיינשטיין?".
"כן", השיב הרב.
"יש לי שאלה דחופה לשאול את הרב", אמר הבחור.
יהודה היה תלמיד ישיבה באחת מישיבות ניו-יורק. הלימודים בישיבה לא משכו את ליבו. מעת לעת היה מביט בקנאה בחבריו, המסתערים על דפי הגמרא ובולעים בשקיקה את דברי התנאים והאמוראים. אבל הוא העדיף את הבטלה ואת העיסוק בדברים של מה בכך.
הבטלה גררה עימה שעמום, ויהודה חיפש עיסוקים שיכניסו עניין לחייו. בלילות של בטלה צץ במוחו רעיון שגרם לו שעשוע: לצלצל באמצע הלילה לרבנים ולהטריד אותם בשאלות של מה בכך. תחילה צלצל לרבני שכונות, ואט-אט גבר אומץ ליבו, עד שהעז לצלצל באמצע הלילה לרבי משה פיינשטיין, מגדולי פוסקי ההלכה בדור שאחרי השואה.
צלצול הטלפון באמצע הלילה לא היה דבר חריג בביתו של רבי משה. כפוסק חשוב היה מקבל מפעם לפעם שאלות דחופות שאינן סובלות דיחוי, בענייני בריאות וכדומה.
הוא היה עונה לטלפון בעצמו, ולא חס על הפרעת שנתו הקצרה. פעם אחת התקשר אליו אברך מארץ ישראל שהייתה לו שאלה חשובה, והוא לא נתן את דעתו על הפרשי השעות בין הארץ לארה"ב. השעה בניו-יורק הייתה שלוש לפנות בוקר כשצלצל הטלפון.
הרב הרים את השפופרת והקשיב לשאלה. "המתן נא שאברך את 'ברכת התורה', ולאחר מכן אוכל להשיב על שאלתך", אמר לו רבי משה.
האברך המתין עד שרבי משה סיים לברך את ברכת התורה, ואז השיב לו בנחת על שאלתו. קודם סיום השיחה ביקש רבי משה מהאברך לומר לו את שמו וכתובתו. האברך התפלא על הבקשה, אך מסר את הפרטים שנתבקש.
כעבור זמן מצא האברך בתיבת המכתבים שלו מעטפה מארה"ב. בתוכה גילה שטר כסף ומכתב קצר מאת רבי משה פיינשטיין. הוא כתב לאברך כי גרם לו הוצאה מיותרת בשל הצורך להמתין בעוד קו הטלפון פתוח בשיחה בין-לאומית, ורצונו לשלם לו את הכסף הזה.
גם יהודה, שהעיר את רבי משה משנתו, התבקש להמתין עד שרבי משה יברך את ברכת התורה. כשהרב לקח שוב את השפופרת הציג יהודה את שאלתו, אך למרבה הפתעתו השיב לו הגאון במתינות ובסבלנות, ובקולו לא נשמעה נימת רוגז כלשהי.
כשסיים להשיב על השאלה שאל אותו רבי משה למעשיו. יהודה השיב כי הוא לומד בישיבה. "איזו מסכת אתם לומדים?", בירר רבי משה.
יהודה חשש כי הרב מתכוון לבחון אותו בסוגיה הנלמדת בישיבה, שאותה כמובן לא ידע. הוא אמר בהיסוס את שם המסכת, ובקושי ידע להצביע על הסוגיה שבה עומדים.
"הבה נלמד קצת יחד", הציע לו רבי משה בטון אבהי. כך ישב הגאון האדיר, שמנוחתו נקטעה באמצע הלילה, ללמוד סוגיה בגמרא עם בחור ישיבה משועמם. רבי משה למד איתו את הסוגיה וסיכם אותה בבהירות, עד שהייתה ברורה לגמרי לבחור.
ואז הציג רבי משה קושיה קשה על הסוגיה. בסבלנות רבה הסביר ליהודה שוב ושוב את פרטי הקושיה, עד שיהודה תפס אותה היטב. "עכשיו אני מבקש ממך, בחור יקר", סיים רבי משה, "כי בבוקר תיגש אל ראש הישיבה שלך ותאמר לו שיש לך קושיה בסוגיית הגמרא, ותציג לפניו את הקושיה הזאת".
למחרת התייצב יהודה בזמן לסדר הלימוד. הוא ניגש אל ראש הישיבה ואמר לו כי יש לו קושיה גדולה בסוגיה הנלמדת.
ראש הישיבה הופתע לגלות כי יהודה מביע עניין בלימוד. כאשר שמע את קושייתו החזקה – הופתע עוד יותר. מעולם לא שיער כי יהודה מסוגל לרדת כל-כך לעומקה של סוגיה. הוא עיין בדברים שוב ושוב ולא מצא תירוץ לקושייתו של יהודה. גם במפרשי התלמוד לא מצא תשובה לקושיה.
ראש הישיבה שקע בהרהורים. מי יודע, חשב בליבו, אולי טעיתי במהותו של יהודה. אם הוא מסוגל להגיע להבנה מעמיקה כל-כך ולהקשות קושיה חזקה כל-כך, אולי טמונים בו כישרונות אדירים?
ראש הישיבה קם מכיסאו וניגש להציג לחבריו בצוות הישיבה את הקושיה המפתיעה. הללו הציגו אותה לפני תלמידיהם, והדבר נהפך לשיחת היום בישיבה. קבוצות-קבוצות ישבו התלמידים וניסו לפצח את הקושיה החמורה שהתעוררה.
ואילו יהודה, שהפציע משום מקום עם הקושיה הגדולה, נעשה גיבור היום בישיבה וזכה למחמאות מקיר אל קיר על כישרונותיו ולימודו המעמיק.
מאותו יום הפך יהודה את עורו ונעשה אדם אחר. העידוד הנמרץ שקיבל מרבותיו וחבריו נתן לו דחיפה וזריקת מרץ לשנות את דרכיו ולפתוח דף חדש. הוא ראה ברכה בלימודו ונעשה מטובי התלמידים.
(על-פי סיפורו של הרב משה-יעקב הלוי קנר ב'המודיע', בשם רבי מנחם פישר, גאב"ד 'קהל יראים', מונסי) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:01
זריחה: 6:29
