פרשת 'והיה אם שמוע' נחתמת בהבטחה לאריכות ימים "כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ". בספרי נאמר שהכוונה "לעולם הבא". ברוח זו נאמר גם במדרש (תהילים): "וכי לא נתביישו ישראל בעולם הזה, שאמר 'בְּךָ ה' חָסִיתִי, אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם'? אלא אמר דוד: דיינו שנתביישנו בעולם הזה, ולא נבוש לעולם הבא".
לכאורה, אם יהודי בוטח בקב"ה, מדוע רק בעולם הבא לא יתבייש? הביטחון בקב"ה אמור להביא ברכה והצלחה גם בעולם הזה, ומדוע המדרש מחלק בין העולם הזה לעולם הבא?
העתיד כבר כאן
אלא שהעולם הבא האמור כאן איננו עניין עתידי, אלא, כדברי הרמב"ם, הוא "מצוי ועומד" עתה. העולם הבא של כל יהודי קיים ושמור לו, ושם ממתין לו כל הטוב המגיע לו על קיום התורה ומצוותיה.
ידוע שהגאולה נבנית כבר עכשיו, ממעשי המצוות בזמן הגלות (תניא פרק לז). יתרה מזו, בגמרא (ברכות יז,א) מתואר מצב שבו האדם זוכה לעולם הבא עוד בחייו, בבחינת "עולמך תראה בחייך". על האדם לזכך את עצמו ולחיות חיים של אלוקות, ולהתגבר על הגשמיות ועל יצרו, וכך משיגים דבקות בקב"ה ברמה העליונה ביותר גם בחיי העולם הזה.
קל להיות יהודי?
ובעצם אצל כל אחד ואחד מישראל ייתכן מצב של "עולמך תראה בחייך", שהרי אפילו "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון" (עירובין יא,א), והמצוות, שעניינן 'צוותא וחיבור', מקשרות אותם עם הקב"ה. אף שהדבר אינו ניכר בהם בגלוי, הרי רצונו הפנימי של כל יהודי הוא לקיים את רצון ה'.
לפי זה מתפרשים דברי המדרש "נתביישו ישראל בעולם הזה" – לעולם הבא שבעולם הזה: אכן, החיים הגשמיים של בני ישראל אינם קלים, כפי שאומרים לגר: "ישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, וייסורין באין עליהם" (יבמות מז,א). אבל מי שמתבונן באפסיות העולם הגשמי לעומת 'העולם הבא', ומה מעלת העבודה בעולם, מאמץ גישה שונה בתכלית.
פרוטה מול אלפי דינרים
העולם הזה כשהוא לעצמו אכן יש מה להתבייש בו – "דיינו שנתביישנו בעולם הזה". אולם כל זה ההיבט הגשמי שבעולם הזה. יהודי שחי בעולם הזה מתוך תודעה של עולם הבא, היינו שהוא מעדיף את חיי הנשמה מחיי הגוף ואת הדבקות בקב"ה מהחומריות – אזיי "לא נבוש לעולם הבא" כבר עכשיו.
הדבר דומה לאדם המפסיד פרוטה של נחושת בידיעה שתמורתה הוא מרוויח אלפי דינרי זהב. ודאי שלא יהיה עצוב על הפרוטה החסרה, שכן מה ערכה לעומת רווח של אין-ספור דינרי זהב! זו משמעות דבריו של דוד המלך: מי שדבק בקב"ה ומקיים את כל מצוותיו, גם במצב של ייסורים קשים, שמח ואומר: "בך ה' חסיתי, אל אבושה לעולם!", שכן הוא חי את חיי העולם הבא בתוך העולם הזה.
(תורת מנחם, כרך סח, עמ' 17) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:44
זריחה: 5:35
