עם השליח הרב אריאל גורן, רב הקהילה בקריית חתני פרס נובל, ראשון-לציון
איך אפשר לקיים את הציווי "ואהבת את ה' אלוקיך" גם כשחיים אינם מחייכים אליך?
השאלה הזאת דומה לשאלה אם אני חייב לאהוב את אבי גם כשאין הוא נותן לי את מה שאני מבקש. או אם אני חייב לאהוב את בני גם אם אין הוא מכבד אותי כראוי.
אלה שאלות רטוריות, והתשובה עליהן מובנת מאליה.
כן, אני אוהב את בני בכל מצב, פשוט כי הוא הבן שלי. ואני אוהב את אבי לא בשל מה שהוא נותן או לא נותן לי, אלא פשוט מפני שהוא אבי.
הציווי לאהוב את ה' איננו לאהוב ישות רוחנית נעלמת, שאין ביני לבינה קשר ממשי, ומשום כך ביכולתי לקבוע את הקריטריונים הנדרשים כדי לזכות באהבתי. בדיוק להפך. הציווי "ואהבת את ה' אלוקיך" משמעותו – שעליך להכיר בעובדה שאתה חלק ממנו ושיש בתוכך חלק רוחני, נשמתי – חלק מהאלוקים עצמו.
הכרה זו מסייעת ליצירת הרמוניה בין הגוף לנשמה, וזו תביא בעקבותיה הכרה בטוב האדיר שהבורא מרעיף עלינו.
ובעצם, האהבה לבורא נבחנת דווקא ברגעי שפל. קל לאהוב את מי שמלטף אותך ומרעיף עליך מתנות. האהבה נבחנת דווקא כשנראה לך שהקב"ה מכאיב לך ומייסר אותך. אבל כשאתה אוהב אותו באמת, גם אז אתה מוסיף לאהוב, ואתה גם בטוח באהבתו אליך.
גם אם לפעמים אנחנו מרגישים שהחיים פחות מחייכים אלינו, ננסה לשנות את נקודת המבט. לבטוח באבינו שבשמיים שכל מעשיו לטובה. ואולי בהמשך נוכל לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר ולגלות את הטוב הגנוז.
שינוי ברמת המוּדעוּת יביא בעקבותיו את השינוי בחיים הממשיים, והכול בע"ה יתהפך לטובה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:24
