"הוריי שוחחו על סיפור לידתו של אחי, ואז נשמעו הלחישות. בדיעבד, זאת הייתה הלחישה הרועמת ביותר ששמעתי בחיי"
"לצערנו, ימיו של התינוק ספורים", אמרו הרופאים להורים הצעירים, שזה עתה נעשו אבא ואימא, עם לידת בנם-בכורם. "הוא לא יוכל לשרוד מעבר לכמה שבועות".
זה היה בחודש תמוז תרצ"א (1931), בעיר ניקולייב שבאוקראינה. לרב שמעון ולרעייתו שרונה קופרמן נולד בן בכור. אך כעבור כמה ימים הושבתה שמחתם של ההורים והתחלפה בחשש כבד. התגלה כי התינוק הרך סובל מבעיה קשה בליבו.
כבר בשעת הלידה הכחיל התינוק מאוד. אחר-כך התברר כי טעות של מיילדת חסרת ניסיון גרמה סיבוכים במהלך הלידה ויצרה מצוקה לעובר.
בבדיקות שנעשו לו איתרו הרופאים אוושה בליבו הקטן. האוושות בלב מדורגות מאחת עד שש, על-פי עוצמתן. דירוג האוושה של ברוך היה הגבוה ביותר. רוב האוושות הנשמעות בימים הראשונים של הלידה אינן מעוררות דאגה, ובדרך כלל נעלמות, אבל במקרה הזה היא נמשכה ימים רבים לאחר הלידה.
התינוק נותר באשפוז זמן רב. בדיקות חוזרות שעשו הרופאים העלו כי סיכוייו לשרוד קלושים ביותר. הרופאים לא הסתירו את הדבר מההורים. תחזיתם הייתה קודרת. הם אמרו בבירור כי ימיו ספורים. ההורים הטריים היו נסערים מאוד, ולא יכלו לשאת את המתח והכאב.
כאשר שוחרר התינוק מהאשפוז נערכה לו ברית מילה ונקרא שמו בישראל ברוך. הברית עברה בשלום, אך ההורים זכרו את דברי הרופאים שככל שהתינוק יגדל, תחמיר הבעיה הרפואית שבליבו.
ההורים באו ממשפחות חסידיות, שגדלו על ברכי אמונת צדיקים. הם שמעו על גדולתו וקדושתו של רבי לוי-יצחק שניאורסון, רבה של יקטרינוסלב (כיום דנייפרו). האם החליטה ליטול את בנה הקטן עימה ולבקש ישועה בעבורו.
הערים ניקולייב ויקטרינוסלב אינן קרובות. גם בתנאי ימינו הנסיעה אורכת כשמונה שעות. קל לשער שבימים ההם הדרך ארכה זמן רב יותר, ותנאי הנסיעה היו טובים פחות. אבל האם הייתה נחושה להציל את תינוקה הרך.
לאחר דרך ארוכה וקשה הגיעה הגב' קופרמן ליקטרינוסלב והלכה לביתו של הרב, ברחוב מירונובה. את הדלת פתח איש מרשים, כולו אומר כבוד, והזמינהּ להיכנס.
האישה התיישבה ופרצה בבכי. בקושי רב הצליחה לפרוק את אשר על ליבה. רבי לוי-יצחק בירך אותה ואף הבטיח שהתינוק ישרוד ויבריא. האם חזרה מעודדת. היא סיפרה תמיד שרבי לוי-יצחק נסך בה ביטחון חזק שהכול יהיה בסדר, והדבר השקיט את דאגת ההורים.
ואכן, הנס קרה. בניגוד גמור לתחזיות הרופאים התינוק הבריא לגמרי. הוא היה ברוך כישרונות ותלמיד-חכם, ואחרי עלייתו לארץ שימש מרצה למתמטיקה באוניברסיטה העברית וגם לימד יהדות במכון לב בירושלים.
אחותו של ר' ברוך, הגב' מרים בורשטיין מצפת, מספרת את חלקו השני של הסיפור:
אני נולדתי אחרי אחי, ברוך. פעם אחת, בילדותי, שמעתי את הוריי מתלחשים בחדרם. חדרי היה צמוד לחדרם, ומשהו בטון הדברים גרם לי להתאמץ להקשיב. הם שוחחו על סיפור לידתו של אחי, ואז נשמעו הלחישות. בדיעבד, זאת הייתה הלחישה הרועמת ביותר ששמעתי בחיי...
אבי, שלא נכח בפגישתה של אימי עם רבי לוי-יצחק, ביקש לשמוע שוב בדיוק מה היו המילים שאמר. אימי סיפרה כי פרצה בבכי וסיפרה לרב שהרופאים אומרים כי אין לברוך סיכוי לחיות מעבר לכמה שבועות.
היא המשיכה וסיפרה כי רבי לוי-יצחק ביטל את דברי הרופאים ואמר: "נו, הוא יוכל לחיות עם זה שבעים שנה...". הוריי דנו במשמעות הדברים. הם לא ראו בכך מספר סתמי שננקב.
באותו רגע הבנתי ששמעתי סוד שלא הייתי צריכה לשמוע. שמעתי מכלי ראשון את הסוד הגדול שכל אדם היה רוצה לדעת: כמה יהיו ימי חייו.
אימי לא סיפרה על כך לשום אדם בעולם, ובוודאי לא לאחי היקר, ר' ברוך. מעולם גם לא גיליתי את אוזנה שנחשפתי לסוד. נצרתי את הדברים בליבי והשתדלתי להדחיקם.
ככל שקרבה שנתו השבעים של אחי, עלה מפלס הדאגה והחרדה בליבי. אהבתי אותו מאוד, ולא רציתי להאמין. השתתפתי במסיבת יום ההולדת השבעים שלו, אבל ליבי היה חרד.
לדאבון הלב, זמן קצר לאחר יום הולדתו השבעים התגלתה אצלו המחלה הארורה. הוא החל סדרת טיפולים, אך כשחשבנו שהוא מצליח לגבור על המחלה, נדם ליבו. הוא נפטר בראש חודש כסלו תשס"ג. אחי חי חיים בריאים שבעים שנה, בדיוק כפי שאמר רבי לוי-יצחק!
רק אחרי ההלוויה, בימי השבעה, שחררתי מליבי את הסוד שהיה אצור בו עשרות שנים.
(על-פי 'בדידי הווה עובדא', מאת הרב משה אורנשטיין, 'כפר חב"ד') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
