נֶחָמָה. נבואת הנחמה לעם ישראל על החורבן והגלות נפתחת במילים "נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי" (ישעיה מ,א). חז"ל מסבירים (איכה רבה סוף פרשה א) מדוע נאמרה הנחמה בלשון כפולה ("נחמו נחמו"): "חטאו בכפליים... לקו בכפליים... ומתנחמים בכפליים". במקום אחר (ילקוט שמעוני איכה רמז תתריח) חז"ל אומרים: "לפי שמצוותיה כפולות, נחמותיה כפולות".
מה הם חטא כפול, עונש כפול ונחמה כפולה? אפשר לדבר על חטא קטן וחטא גדול, עונש קטן ועונש גדול, אבל מהו חטא כפול ועונש כפול וממילא גם נחמה כפולה? ועוד, מה פירוש המושג "מצוותיה כפולות"?
כשהתורה מדברת על כפל, הכוונה לשני ממדים (תורת מנחם תש"נ, כרך ד, עמ' 116). זה הדבר המאפיין את חיי היהודי, את התורה ומצוותיה, את החורבן ואת הנחמה – שני הממדים שיש בהם, המימד הגשמי והמימד הרוחני. יהודי מורכב מגוף ומנשמה. שניהם יחד יוצרים מציאות אחת של יהודי. שלמותו היא כאשר שני הממדים האלה שלמים – כשהוא עובד את ה' הן בגופו הן בנפשו. גם במצוות קיימים שני הממדים האלה: בכל מצווה יש הצד הרוחני – הכוונה והרגש; והצד הגשמי – הדרך שבה מקיימים את המצווה בפועל.
זו הכוונה בדברי חז"ל "מצוותיה כפולות". בכל מצווה יש תוכן כפול – צד רוחני וצד גשמי. כאשר חז"ל אומרים שבני ישראל חטאו בכפליים, הכוונה שהם חטאו בשני הממדים הללו – הן בצד הגשמי של התורה והמצוות הן בצד הרוחני-פנימי שבהן. לכן גם העונש היה כפול, והחורבן התבטא אף הוא בשני הממדים – חורבן גשמי וחורבן רוחני. היה יכול להיות מצב של חורבן גשמי, אבל ברוחניות האור והגילוי היו נשארים; ואולם הם "לקו בכפליים" – לא רק בחורבן הגשמי, אלא גם בהסתר רוחני.
כאשר תבוא הנחמה, תהיה אף היא כפולה – לא רק שלמות של בית המקדש הגשמי, אלא גם שלמות של ההארה האלוקית הרוחנית שתאיר בו.
הָעֲלִיָּה שֶׁאַחֲרֵי הַיְּרִידָה. על ט"ו באב נאמר (תענית כו,ב): "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב (וכיום הכיפורים)". מעלתו של ט"ו באב על שאר החגים בהיותו חל מייד אחרי האֵבל והצער של תשעה באב. בכך הוא מבטא את העלייה שבאה בעקבות הירידה – את הגאולה שנולדת מתוך החורבן.
אפשר למצוא רמז לכך גם באחד המאורעות שאירעו בט"ו באב: הגמרא (שם ל,ב) מציינת "שכלו בו מתי מדבר". מדי שנה בשנה, בט' באב, מתו במדבר מי שנגזרה עליהם הגזירה שלא ייכנסו לארץ. בשנה האחרונה עשו בני ישראל את ההכנות שהיו רגילים להן משנים קודמות, וכשהגיע ט"ו באב ולא מתו, הבינו שנתבטלה הגזֵרה. אם כן, הגזֵרה כבר נתבטלה בט' באב, וט"ו באב רק גילה זאת. זו אפוא משמעותו של ט"ו באב: יום זה מגלה, שכל תכלית הגלות והחורבן היא לצורך העלייה של הגאולה השלמה. לכן הוא יום טוב ו"לא היו ימים טובים לישראל" כמותו. |
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:28
