חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:37 זריחה: 6:30 ג' בתשרי התשפ"א, 21/9/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

דיבורו של משה קיים ונצחי לעד
דבר מלכות

מדורים נוספים
דיבורו של משה קיים ונצחי לעד
שלמות ה"ויקהל" - בגאולה השלמה
"וימלא השליחות ויצליח"
פרשת ויקהל
הכותב בשמאל וכל מעשיו בימין
'מבצע פורים'
הלכות ומנהגי חב"ד

ההוראה מפרשת השבוע - "ויקהל" - הדגשת אחדותם של ישראל * ואם ישאל השואל, הרי בפסוק נאמר "ויקהל משה", ואם כן, מהי השייכות אליו? * המענה לזה, שה"ויקהל" היה על-ידי דיבורו של משה, ודיבור זה קיים גם עתה * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כללות העניין דאהבת-ישראל (עניינה של ההתוועדות) מתבטא ומשתקף גם בכל פרטי העניינים דיום זה - שבת מברכים החודש, פרשת שקלים ופרשת ויקהל.

ולכל לראש - יש להתעכב על הקשר והשייכות דעניין האחדות לפרשת השבוע, כתורת אדמו"ר הזקן1 שצריכים "לחיות" עם הזמן, כלומר, עם ענייני התורה השייכים לזמן זה, פרשת השבוע, פרשת ויקהל.

ואחר-כך באים שאר העניינים שנצטרפו בשבת זו - ההוספה בקריאת התורה ("לחיות" עם הזמן) בפרשת שקלים, וכן כללות העניין דשבת מברכים החודש, ובזה גופא - חודש אדר, ובחודש אדר גופא - אדר שני, כדלקמן.

ב. פרשת ויקהל:

התחלת פרשת ויקהל היא - "ויקהל משה את כל עדת בני-ישראל", כלומר, התאספותם של כל בני-ישראל יחדיו (עם היות שלפני זה לא היו במצב של הקהלה והתאספות), שזהו תוכן העניין דאחדות-ישראל. ועל שם זה נקרא שמה של הפרשה כולה - "ויקהל", עניין האחדות.

והנה, אחדות זו באה לידי ביטוי בעניין של מעשה בפועל:

העניין ד"ויקהל" מתייחס לא רק לפסוקים הראשונים של הפרשה, שבהם נאמרה אזהרת שבת ("ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי... שבת שבתון לה'"2), אלא גם לפסוקים שלאחרי זה, שבהם נאמר הציווי דנדבת המשכן - "קחו מאתכם תרומה לה' וגו'"3.

[ולכן נאמר בסיום העניין "ויצאו כל עדת בני-ישראל מלפני משה"4 - דלכאורה, מאי קא משמע לן, הרי מובן מעצמו שלאחרי כל הקהלה יצאו בני-ישראל מלפני משה?! אלא ודאי כוונת הכתוב להדגיש, שהקהלה זו נמשכה עד לאחרי אמירת הציווי דנדבת המשכן].

ונמצא, שהעניין ד"ויקהל" (אחדות-ישראל) אינו בנוגע ללימוד עניין בתורה בלבד, אלא גם בנוגע לעניין של מעשה בפועל - נדבת המשכן, כלומר, הבאת י"ג (או ט"ו)5 דברים גשמיים שמהם נעשה המשכן, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"6.

כלומר: עם היות שקודם לכן לא היו במצב של הקהלה, כי אם כל אחד ואחד בפני עצמו (שלכן היה צורך בפעולה ד"ויקהל משה"), מכל-מקום, התאספו כולם יחדיו, אחדות-ישראל, ואחדות זו באה לידי מעשה בפועל - שכולם התנדבו עבור מלאכת המשכן, דבר הנוגע לכלל ישראל - "ושכנתי בתוכם", ולא עוד, אלא שזהו עניין נצחי, מכיוון שזוהי הנתינת-כוח לכללות העניין דעשיית דירה לו יתברך בתחתונים7.

ואחדות זו נפעלה אצל כל בני-ישראל - "ויקהל משה את כל עדת בני-ישראל", הן אנשים והן נשים, כמבואר בהמשך הפרשה בנוגע לנדבת המשכן: "ויבואו האנשים על הנשים"8, "כל איש ואשה אשר נדב ליבם אותם גו'"9, ובמילא, כל אלו השייכים לנדבת המשכן נכללים ב"ויקהל משה את כל עדת בני-ישראל", כדי לומר להם (גם) על דבר הציווי דנדבת המשכן.

ולא עוד, אלא שעל-פי המבואר באבות דרבי נתן10 שקיבלו נדבת המשכן גם מ"טף", נמצא, שהעניין ד"ויקהל" כולל (לא רק אנשים ונשים, אלא) גם "טף".

וזהו כללות העניין דאחדות-ישראל - "אתם ניצבים היום כולכם גו' טפכם נשיכם וגו'", אמנם, אנשים לחוד ונשים לחוד (בעזרת נשים), אבל אף-על-פי-כן, הרי זה באופן ד"כולכם", "לאחדים כאחד".

ועל זה באה ההוראה שצריכים "לחיות" עם פרשת השבוע - הדגשת אחדות של ישראל, "ויקהל... את כל עדת בני-ישראל".

ואם ישאל השואל: הרי בפסוק נאמר "ויקהל משה את כל עדת בני-ישראל", ואם כן, מהי השייכות אליו?! לכל היותר - יש לו להמתין עד שיבוא משה רבינו ויאסוף אותו ביחד עם כל בני-ישראל!

והמענה לזה - על-פי דברי רש"י בפירוש תיבת "ויקהל", "שאינו אוסף אנשים בידים, אלא הן נאספים על-פי דיבורו", והרי דיבורו של משה - בתורה - קיים ונצחי.

ומה גם ש"כל נפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבינו ע"ה", שלכן נאמר11 "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'", היינו, שעניין היראה הוא "מילתא זוטרתי" אצל כל אחד ואחד מישראל כמו אצל משה רבינו12, מצד בחינת משה רבינו ע"ה שבקרבו (כמבואר בתניא13). ומזה מובן, שגם העניין ד"ויקהל משה" שייך לכל אחד ואחד מישראל - מצד בחינת משה רבינו ע"ה שבקרבו.

ג. שבת מברכים החודש:

ברכת החודש היא - בנוגע ל"ראש חודש", אשר, ממנו ועל-ידו נמשכת הברכה על כל ימי החודש.

ובכן, ב"ראש חודש" מודגש עניין האחדות - שהרי עניינו של ראש-חודש הוא יחוד שמשא וסיהרא14, כלומר, העניין דראש-חודש אינו יכול להיות על-ידי "שמשא" בפני עצמה, ולא על-ידי "סיהרא" בפני עצמה, כי אם על-ידי יחוד שמשא וסיהרא גם יחד, עניין האחדות.

ולהעיר, שכללות העניין דראש-חודש קשור גם עם הפרשה שהולכים לקרוא בתפילת מנחה - פרשת פקודי, כמבואר בדרושי חסידות15 שהעניין ד"פקודי" קשור גם עם העניין ד"ונפקדת כי יפקד מושבך"16, שזהו עניין יחוד שמשא וסיהרא שבראש-חודש.

ועניינו בעבודה - החיבור דמשפיע ומקבל (שמשא וסיהרא), ולדוגמה - בעניין הצדקה, שאין אפשרות לקיימה אלא אם-כן ישנו חיבור והתאחדות בין הנותן והמקבל, העשיר והעני.

וזהו גם אחד הביאורים לנתינת הצדקה בסבר פנים יפות17 - דלכאורה, מכיוון שהעיקר הוא להחיות את נפש העני ובני ביתו, אם-כן, מה נוגע כאן העניין דסבר פנים יפות דווקא?! בשלמא בנוגע לשלילת נתינה בפנים זועפות, מובן הדבר בפשטות, מכיוון שזהו עניין של הלבנת פנים וכיוצא בזה, אבל מהו ההכרח לתת בסבר פנים יפות דווקא?! והביאור - שבנתינה בסבר פנים יפות ניכר ומודגש עניין האחדות, היינו, שהנותן מרגיש שגם הוא מקבל מהעני (ואדרבה: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית18), שכן, לולי העני, לא היתה לו אפשרות לקיים מצוות צדקה!

ד. שבת מברכים חודש אדר:

בחודש אדר מודגשת אחדות של ישראל - כמסופר במגילה אודות דברי אסתר למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן"19, כלומר, אפילו ב"שושן", ששם היה תוקפו של המן (עד לטבעת המלך כו'), שטען שבני-ישראל הם במעמד ומצב ד"מפוזר ומפורד בין העמים"20 - גם שם נפעל עניין האחדות, "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן".

ולא עוד, אלא שאחדות זו באה לידי ביטוי בקשר ובשייכות לעניינים גשמיים, אכילה ושתייה - "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו"19:

ידוע ידע המן שלמרות היות בני-ישראל במעמד ומצב ד"מפוזר ומפורד בין העמים", מכל-מקום, ישנו אצלם עניין האחדות - "ישנו עם אחד"20; אבל טענתו היתה שאחדות זו אינה אלא בנוגע לעניינים רוחניים בלבד - "ודתיהם שונות מכל עם"20, ולכן, כדי לבטל טענה זו, היה צורך לבטא את עניין האחדות גם בנוגע לעניינים גשמיים - בקשר לאכילה ושתייה, "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו".

ויש להוסיף, שהאחדות שמתבטאת בהעדר האכילה ושתיה, "וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו", יש בה עילוי לגבי האחדות שמתבטאת בעניין של אכילה ושתייה, "משתה ושמחה":

כאשר האחדות היא בעניין של "משתה ושמחה" - יש מקום לחשש שעניין האחדות אינו בטהרתו, אלא מעורב בזה גם הרצון להשתתף בעניין של משתה ושמחה, בשר שמן ויין שמן; מה-שאין-כן כאשר האחדות היא בעניין של העדר האכילה ושתייה, "וצומו עלי" (ועל דרך זה כאשר נותן צדקה לעני, וכיוצא בזה) - דבר ברור הוא שעניין האחדות הוא בטהרתו, ללא כל פניות.

ונמצא, שבחודש אדר מודגשת אחדות של ישראל בעניינים של מעשה בפועל בעולם הזה הגשמי, ולא עוד, אלא שאחדות זו היא בתוקף נצחי - ככל ענייני הפורים, עליהם נאמר21 "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

ה. אדר שני:

עניינה של שנת העיבור (שבה ישנם ב' חודשי אדר, אדר ראשון ואדר שני) הוא - להשוות את החילוק והפער שבין שנת הלבנה לשנת החמה, שכן, מצד מיעוט הלבנה ("לכי ומעטי את עצמך"22) מפגרת הלבנה בהילוכה השנתי לגבי הילוך החמה ב"עשרה ימים ואחת ועשרים שעות ומאתיים וארבעה חלקים"23, ומשנה לשנה הולך וגדל ההפרש שביניהם, עד שאומר הקב"ה: מספיק!... יש להשוות את החילוק שביניהם על-ידי הוספת חודש העיבור לשנת הלבנה בכל ג' שנים לערך (ז' שנים מעוברות בכל י"ט שנה24).

כלומר: כשם שישנו העניין דייחוד שמשא וסיהרא בראש-חודש, כמו כן ישנו החיבור והאחדות בין החמה ללבנה בשנת העיבור, שאז משתווה החילוק שביניהם.

ולא עוד, אלא שההוספה דחודש העיבור היא (לפעמים) לא רק בנוגע לעבר, אלא גם בנוגע לעתיד, שכן, ההפרש שבין שנת הלבנה לשנת החמה אינו אלא קצת פחות מאחד עשר ימים, ובמילא, כשמוסיפים חודש העיבור לאחרי ב' שנים פשוטות (לפני שנעשה הפרש של שלושים יום), נמצא, שיש הוספה בשנת הלבנה לגבי שנת החמה, כמקדמה להפרש וחילוק שיהיה בעתיד25, ובנוגע לענייננו - שהחיבור והאחדות שבין החמה ללבנה בשנת העיבור הוא לא רק בנוגע לעבר או אפילו גם בהווה, אלא גם בנוגע לעתיד.

ועניין זה (החיבור והאחדות דחמה ולבנה בשנת העיבור) מודגש במיוחד באדר שני:

מבלי להיכנס לפרטי השקלא וטריא איזה חודש אדר הוא העיקרי, ואיזה הוא חודש העיבור - הרי השוואת החילוק וההפרש שבין שנת הלבנה לשנת החמה מודגשת באדר שני דווקא. ובפשטות: כאשר רואים שעברו י"ב חודשי הלבנה (כולל חודש אדר), ואף-על-פי-כן ישנו חודש נוסף - אדר שני - אזי רואים שנשלם החילוק וההפרש שבין שנת החמה לשנת הלבנה.

ו. המורם מכל האמור לעיל, שעניין האחדות - תוכן ונקודת ההתוועדות - חודר ומשתקף בכל פרטי ענייני היום, שבת מברכים חודש אדר שני, פרשת שקלים ופרשת ויקהל, ומכיוון שכן, הרי זה מוסיף עוד יותר בכללות עניין האחדות שיש לקחת מההתוועדות על כל הימים שלאחרי זה.

וכאמור, העיקר הוא - שעל-ידי מעשינו ועבודתינו באהבת-ישראל ואחדות-ישראל, פועלים את הגאולה האמיתית והשלימה על-ידי משיח צדקנו.

ויש להוסיף ולקשר כל זה - עניין האחדות, ועל-ידי זה הגאולה - עם הפרשה שהולכים לקרוא בתפילת מנחה, פרשת פקודי:

נוסף על תוכן העניין ד"ונפקדת כי יפקד מושבך" המרומז ב"פקודי" (כנ"ל סעיף ג), מודגש עניין האחדות גם בפירוש הפשוט ד"פקודי המשכן", מניין משקלי נדבת המשכן - שכן, מניין ("פקודי") שייך רק כאשר ישנם כמה וכמה פרטים נפרדים (מה שאין כן במציאות אחת), ואף-על-פי-כן, כל פרטים נפרדים אלו מצטרפים ומתאחדים להיות "משכן", מציאות אחת.

ועניין זה קשור גם עם הגאולה - "אלה פקודי המשכן משכן העדות", "המשכן משכן, שתי פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין"26, כלומר, "משכן" מלשון "משכון", והרי עניין המשכון הוא - שלוקחים אותו למשך זמן בלבד, ואחר-כך מחזירים אותו בשלימותו, וכן הוא בענייננו - ששני החורבנין דבית ראשון ובית שני אינם אלא באופן ד"משכון", מכיוון שכל העניינים והמעלות דבית ראשון ובית שני יוחזרו לבני-ישראל בשלימותם - בבית-המקדש השלישי (נוסף על המשכן עצמו, אשר מכיוון שמעשה ידי משה נצחיים27, בוודאי יוחזרו ויתגלו כל חלקי המשכן בשלימותם בבית-המקדש השלישי28).

וכל זה נפעל על-ידי מעשינו ועבודתינו - שנקודתם ותוכנם "משכן העדות": "עדות" - קאי על כל אחד ואחד מישראל, כמו שנאמר29 "אתם עדי", היינו, שישראל הם עדות על הקב"ה (כמדובר בהתוועדות שלפני זה30), אשר, על ידם מגלה אלקות בעולם - כמו שכתוב31 באברהם אבינו (היהודי הראשון) "ויקרא שם בשם ה' אל עולם", "אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא כו'"32, עד שפועלים שמציאות העולם גופא מורה ומגלה על האלוקות, "א-ל עולם"33 על-דרך שהיה במתן-תורה, ש"מסתכלין למזרח ושומעין את הדיבור יוצא אנוכי כו', וכן לארבע רוחות ולמעלה ולמטה"34, והמשכו במשכן ומקדש - "עדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל"35, ועד שמציאות העולם גופא נעשית משכן לו יתברך - דירה לו יתברך בתחתונים.

ועל-ידי זה זוכים לעניין ד"משכן העדות" כפשוטו - בבניין בית-המקדש השלישי, שנכלל בציווי ד"ועשו לי מקדש" שנאמר ב"מקדש המדבר" (כמו שכתב הרמב"ם בריש הלכות בית הבחירה).

"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" - בבית-המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו ממש.

(קטעים מהתוועדות שבת-קודש פרשת ויקהל, פרשת שקלים, מברכים החודש אדר שני ה'תשמ"ו; ספר-השיחות תשמ"ו, כרך ב, עמ' 667-673)

----------

1) "היום יום" - ב' חשוון. סה"ש תש"ב עמ' 29 ואילך.

2) פרשתנו לה,ב.

3) שם.

4) שם,כ.

5) ראה לקו"ש חכ"א עמ' 153 הערות 70-71. וש"נ.

6) תרומה כה,ח.

7) ראה במדב"ר פי"ג, ב. פי"ב, ו. לקו"ת צו י,ד. רד"ה באתי לגני ה'שי"ת. לקו"ש חכ"א עמ' 150 ואילך. ועוד.

8) פרשתנו שם,כב.

9) שם, כט.

10) רפי"א. וראה ג"כ אוה"ח ריש פרשתנו.

11) עקב י,יב.

12) ברכות לג, סע"ב. מגילה כה,א.

13) ר"פ מב.

14) ראה בארוכה אוה"ת בראשית ט,ב ואילך. ועוד.

15) ראה אוה"ת שם יא,ב. כא,א-ב.

16) ש"א כ,יח.

17) רמב"ם הל' מתנות עניים פ"י ה"ד. טושו"ע יו"ד סרמ"ט ס"ג.

18) ויק"ר פל"ד, ח. רות רבה פ"ה, ט. ועוד.

19) אסתר ד,טז.

20) שם ג,ח.

21) שם ט,כח.

22) חולין ס, רע"ב.

23) רמב"ם הל' קידוה"ח פ"ו ה"ד.

24) שם ה"י-יא.

25) ראה לקו"ש חי"ד ס"ע 454 ואילך. ועוד.

26) פרש"י ר"פ פקודי. תנחומא פקודי ב. שמו"ר פנ"א, ג.

27) סוטה ט, סע"א. וראה צפע"נ עה"ת ר"פ תרומה.

28) ראה לקו"ש חכ"א עמ' 262. וש"נ.

29) ישעיה מג,י. שם,יב. וראה זח"ג פו,א.

30) שיחת פורים קטן תשמ"ו סל"ו. וש"נ.

31) וירא כא,לג.

32) סוטה י, סע"א ואילך.

33) ראה לקו"ת תבוא מב,ד. מג,ג. ובכ"מ.

34) תניא פל"ו. וראה תקו"ז תכ"ב (סד, ב). תנחומא שמות כה. שמו"ר פ"ה, ט.

35) שבת כב,ב. מנחות פו,ב.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)