עם הרב יצחק כהן, מנהל בית חב"ד בקרני שומרון רבתי
כיהודי שחי בארץ ישראל הנבנית ופורחת, אני תוהה למה מוסיפים לצום בימי החורבן שאירעו לפני כאלפיים שנים?
חורבן בית המקדש לקח מאיתנו את הדבר היקר והנפלא ביותר – את הבית שבו שכן בורא העולם. אליו היינו עולים לרגל שלוש פעמים בשנה, בו ראינו את גילוי השכינה, וממנו יצאה אורה לעולם כולו. לכן אנחנו אבלים וכואבים כל-כך בעקבות אותו חורבן נורא, ומצפים בקוצר רוח לגאולה ולבניין בית המקדש השלישי.
אנחנו תושבי השומרון, רואים מדי יום ביומו את רוח הגלות שהחלה בחורבן הבית. אמנם בעת האחרונה יש יותר בנייה יהודית, לעומת תקופות הקפאה והחנקת היישובים, ועדיין הלב נכמר למראה נתיב הייסורים שצריכה לעבור כל בנייה יהודית, לעומת הבנייה המטורפת של הערבים, המשתלטים על עוד ועוד מאדמות הארץ ובונים באין מפריע, בלי דין ובלי חוק.
הכאב גדול שבעתיים כשהאכיפה הדקדקנית על כל בנייה יהודית וההתעלמות הבוטה מהבנייה הבלתי-חוקית הערבית – באה מידי יהודים. זו הגלות הקשה ביותר, לראות יהודים הפועלים בנחישות נגד האינטרסים של בני עמם, ומעניקים לאויבינו יד חופשית להתעצם ולהתרחב.
כל זה מתחבר לחולשה הרוחנית, לאובדן 'גאון יעקב', זקיפות הקומה היהודית. ומול זה הרמת הראש של אויבינו, דבר שבא לידי ביטוי בפיגועים, ביידוי אבנים, בהנפת דגלי האויב בלי בושה ומורא על צירים מרכזיים. למרבה הצער איננו יכולים לחוש בעלי הבית בארצנו.
ודאי שצריך להודות לבורא העולם על כל הניסים שהוא עושה עימנו, ועל שיותר ויותר יהודים חיים בארץ ישראל הנבנית ופורחת, אבל עדיין אנו מצפים לגאולה האמיתית והשלמה, שבה הארץ כולה תחזור לידינו ותתקיים התפילה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:01
זריחה: 6:29
