אכילה למעלה
"את קרבני לחמי" (במדבר כח,ב). מדוע נקראו הקרבנות 'לחם' ומאכל? כי כשם שהמאכל מחבר את הנפש עם הגוף, כך העלאת נפש הבהמה לשורשה, ל'פני שור' שבמרכבה, גורמת לירידת האור והחיות האלוקיים לתוך העולמות, שנמשלו ל'גוף' גדול.
(לקוטי תורה)
שלוש בחינות
"צו את בני ישראל ואמרת אליהם... ואמרת להם" (במדבר כח,ב-ג). מהו הכפל "ואמרת... ואמרת"? אלא בקרבנות, כבכל המצוות, יש שלוש הבחינות – מחשבה, דיבור ומעשה. מחשבה – תפילה, שהיא עבודה שבלב; דיבור – הדיבור בתורת הקרבנות; מעשה – עבודת הקרבנות בפועל. "ואמרת אליהם" – אמור על בחינת מחשבה ודיבור שבקרבנות, ואילו "ואמרת להם" – אמור על מעשה הקרבן בפועל.
(הרבי מליובאוויטש)
שתי הקרבות
"ואמרת אליהם" – הקרבן של הבהמה הגשמית; "ואמרת להם" – 'הקרבת' הבהמה שבליבו של אדם, נפשו הבהמית. "זה האשה אשר תקריבו לה'" – יש להקריב את האש הזרה של הנפש הבהמית ולהופכה לרשפי אש של אהבת הבורא.
(אור התורה)
זהירות מהרהורים
"עולת שבת בשבתו" (במדבר כח,י). העולה מכפרת על הרהורי הלב, וחטאת מכפרת על חטא בפועל. כאשר נבצר מהאדם לעשות מלאכה, ממילא אינו בא לידי חטא. לכן בשבת, שבה האדם מובדל מכל מלאכה, אינו צריך להביא חטאת. אבל הרהורים מותרים בשבת בענייני רשות, ולכן צריך להביא עולה, כי אפשר שיגיע לידי הרהורי עבירה.
(משך חכמה)
שתי הנהגות
"זאת עולת חודש בחודשו לחודשי השנה" (במדבר כח,יד). במילה 'זאת' מרומזים שני סוגי ההנהגה שהקב"ה מנהיג בהם את העולם – "חודש בחודשו לחודשי השנה": הנהגת הטבע מרומזת באות ז' של 'זאת', המורה על שבעת ימי בראשית, שבהם נברא עולם הטבע, ואותיות א'-ת' רומזות לאותיות התורה, שהן מא' ועד ת', היינו ההנהגה הניסית, שהיא למעלה מן הטבע.
(המגיד ממזריטש)
עונת מלאכה
"ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל" (במדבר כח,יז). רבי שמעון אומר: פסח וחג (הסוכות), שאינם עונת מלאכה, זה ז' וזה ח' ימים; עצרת, שהיא עונת מלאכה, אינה אלא יום אחד בלבד. מלמד שחסה התורה על ישראל.
(ספרי)
להקריב באש
"והקרבתם אשה עולה לה'" (במדבר כח,לא). אם ההקרבה היא ב'אשה', באש והתלהבות, הרי היא "עולה לה'" ופועלת עלייה למעלה. זהו שכתוב "ימלא ה' כל משאלותיך" – כל שאיפותיך יהיו מלאות בה', בתשוקה עזה להעלות ולהגדיל את שמו הגדול.
(קדושת לוי) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:01
זריחה: 6:29
