"הנהג שאל אם יוכל להצטרף אליי לתפילה. עניתי לו: 'בוודאי, כל אחד יכול להיכנס ולהתפלל'. אני נכנס פנימה, מביט ימינה ושמאלה, וקולט שהנהג שלי נעלם"
הוא בא לניו-יורק בין חמש-עשרה לעשרים פעמים בשנה. בכל ביקור כזה הוא מקפיד לנסוע בשתיים בלילה לציוּן של הרבי מליובאוויטש. ר' אליעזר גרוס (56), איש עסקים תושב בני-ברק ומייסד קבוצת 'בסדנו', מבהיר בתחילת סיפורו: "אינני חסיד חב"ד. אני 'ליטוואק' מארץ ה'ליטוואקים'. אמנם דרך משפחת רעייתי נחשפתי קצת לחב"ד, אבל הקשר המיוחד שלי נוצר בעקבות סיפור שבעיניי ראיתי".
הסיפור קרה בשעת בוקר מוקדמת בקיץ תשנ"ה (1995). "הייתי בטיסה מלאס-וגאס לניו-יורק, אחרי ביקור בתערוכה שם. המטוס היה אמור לנחות בנמל התעופה 'קנדי', שבו ציפתה לי טיסת המשך לארץ. לקראת הנחיתה הקברניט הודיע פתאום שבשל ערפל באזור 'קנדי' ניאלץ לנחות בנמל התעופה 'לה-גווארדיה'. היו לי הרבה מזוודות, ונאלצתי לקחת מונית גדולה ולהעמיס עליה את כל המזוודות".
גרוס. "ראיתי המון ישועות מהביקורים האלה"
"רוצים ליהנות מהחיים"
מכיוון שהיו לו כמה שעות עד הטיסה, החליט לנסוע לבורו-פארק שבברוקלין ולהתפלל שם שחרית. במהלך הנסיעה התפתחה שיחה בינו ובין הנהג, שהתברר כי הוא יהודי. "לא הנחתי תפילין מאז בר-המצווה שלי", הצהיר הנהג, והוסיף: "אני נשוי, אבל אין לנו ילדים ואיננו רוצים ילדים. רצוננו ליהנות מהחיים". גרוס האזין לו בכבוד עד שהגיעו ליעד, ושם ביקש מהנהג להמתין לו עד אחרי התפילה.
עדיין נשאר לו זמן עד הטיסה, והוא החליט לעבור בציוּן של הרבי. "אמרתי לנהג שהתחנה הבאה שלנו, בדרך ל'קנדי', תהיה בציון. זו הייתה נסיעתי הראשונה לשם. כשהגענו, שאל אותי הנהג, ג'ק שמו, אם יוכל להצטרף אליי לתפילה. עניתי לו: 'בוודאי, כל אחד יכול להיכנס ולהתפלל'. אני נכנס פנימה ומתחיל להתפלל, מביט ימינה ושמאלה, וקולט שהנהג שלי נעלם. הבנתי שהחב"דניקים תפסו אותו בכניסה ודאגו להניח עימו תפילין".
בכי נסער בציוּן
חלפו כמה דקות ופתאום גרוס שומע בכי סוער מאחוריו. "סובבתי את ראשי וראיתי את נהג המונית שלי מתפלל בבכי, עיניו זולגות דמעות, והוא קורא פרקי תהילים. לאחר שיצאנו שאלתי אותו: 'תגיד, ג'ק, למה בכית כל-כך?'. הוא ענה לי: 'כמו שאמרתי לך, אין לנו ילדים. אבל יש לנו כלב שהותקף על-ידי כלב בולדוג ונפצע. מחר יש לו ניתוח. התפללתי שהניתוח יצליח'... לא צחקתי. הבעתי הזדהות ואמרתי לו: 'ג'ק, אל תדאג, הכול יהיה בסדר. מחר תתקשר אליי, אני אהיה בישראל. ארצה לשמוע ממך איך עבר הניתוח'".
גרוס חזר לישראל ושכח לגמרי את כל העניין. "חלפה שנה, ויום אחד מזכירי מודיע לי כי יש בעבורי שיחת גוביינה מארצות-הברית. אמרתי לו שיקבל את השיחה ויעביר לי אותה. 'אני ג'ק', נשמע הקול מעברו השני של קו הטלפון. אני מנסה לקלוט מיהו הג'ק הזה. 'נהג המונית שהסיע אותך', הבהיר הקול. נזכרתי מייד: 'אה, ג'ק, מה שלומך? איך אתה מרגיש?'. דבר ראשון שאלתי אותו מה שלום הכלב. ג'ק ענה שהכלב הבריא, אבל הם מכרו אותו.
ציוּן הרבי. מקפיד לנסוע בשתיים בלילה (צילום: בנצי ששון)
ערפל באמצע אוגוסט
"הופתעתי, והאיש מיהר להסביר: 'החלטנו שאנחנו מתחזקים ומתחילים לשמור מצוות'. מה קרה? בעקבות הפעם הראשונה שבה הגיע לציוּן של הרבי והניח תפילין, הקשר עם החב"דניקים נמשך. הם לימדו את אשתו להדליק נרות שבת, לימדו אותם טהרת המשפחה, הכשירו להם את המטבח. בני הזוג עשו חופה וקידושין כדת משה וישראל, והוא ביקש לבשר לי שנולד לו ילד".
הסיפור הזה חולל טלטלה בליבו של גרוס. "בכל פעם שאני נזכר בסיפור אני שואל את עצמי: מי יכול לסדר שיהיה ערפל באמצע אוגוסט, וכל זה כדי שעוד יהודי ימצא את דרכו לאביו שבשמיים! מאז בכל פעם שאני בארה"ב אני מקפיד לבקר בציון. אינני נוסע לשם בדרך לנמל התעופה או ממנו. אני נוסע במיוחד להתפלל באמצע הלילה. בכל פעם זו תחושה מיוחדת במינה. ראיתי המון ישועות מהביקורים האלה". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:01
זריחה: 6:29
