"הודעתי לבחורים כי אני עומד להיכנס לתוך המערה ולהיפגש עם אדם אלים. ביקשתי שאם יעברו חמש-עשרה דקות ולא אצא, שיזעיקו עזרה"
"האדמו"ר קורא לך בדחיפות", הודיע הגבאי לעסקן המופתע. בתוך החדר שמע העסקן מרבי יעקב-ישכר-בער רוזנבוים, האדמו"ר מנדבורנה, כי הוא מטיל עליו משימה ציבורית חשובה, הדורשת השקעה והשתדלות חריגה.
העסקן שמע את הדברים וניסה להתחמק. המשימה הייתה נראית בעיניו קשה ותובענית. "אספר לך סיפור אשר אירע עימי", אמר לו האדמו"ר והחל לספר:
הדבר אירע לפני שנים עם אברך, שעוד בהיותו ילד הקסים את כל רואיו ונועד לגדולות. בבחרותו התמיד בלימודיו. הוא נבחן על מסכתות שלמות בתלמוד, וכתב בעצמו חידושי תורה.
בבוא העת הוצעה לו כלה כלילת המעלות, ממשפחה טובה. השניים נישאו, אך הכלה לא רוותה נחת מבעלה. התברר כי האיש נוטה לכעוס, וכאשר כעסו גובר עליו הוא מתנהג באלימות.
עם השנים החמיר המצב. גם ילדיו הקטנים סבלו מנחת זרועו. התפרצויות הכעס של הבעל הקשו עליו לתפקד גם בתחומי חיים אחרים, ותסכוליו הזינו עוד יותר את כעסיו, עד שמצבו הנפשי התערער.
האישה לא יכלה לשאת את המצב ודרשה כי ייתן לה גט. הבעל סירב בכל תוקף. יום אחד גילתה האישה כי בעלה נעלם. בני המשפחה וידידים פתחו בחיפושים אחריו. גם המשטרה ניסתה לאתרו. אך כל המאמצים העלו חרס.
החודשים נקפו והבעל לא נמצא. האישה שקיוותה כי תזכה לקבל גט ולבנות לעצמה חיים חדשים, נותרה עגונה. גם העסקנים שטיפלו בעניין חשבו להרים ידיים.
כמוצא אחרון החליטו לפנות אליי. נכנסתי מייד לעובי הקורה. זימנתי אליי את כל מי שהיה מיודד עם הבעל, או ראה אותו בטרם נעלם. לאחר בירורים רבים איתרתי קרוב משפחה רחוק, שהיה מיודד עם האיש. חשתי כי בידיו המפתחות שיובילו אל מקום מסתורו.
קראתי לו ודרשתי ממנו בכל התוקף כי יגלה לי היכן הבעל מסתתר, ואולם הלה טען בנחישות כי אין לו שום קצה חוט שיעזור לאתר את מקום המסתור.
לא הרפיתי. על אף הבהרותיו הנחרצות הוספתי ללחוץ עליו, ואף איימתי עליו כי סירובו לא יביא לו ברכה. ואולם כשראיתי שהוא לא זז מעמדתו, לא נותרה לי ברירה ושילחתי אותו מפניי.
אינני יודע מדוע, אך למחרת בבוקר התייצב אותו אדם בחדרי ואמר בתחינה כי הוא יודע היכן מסתתר אותו ברנש. "הבא אותו אליי מייד!", אמרתי.
כעבור כמה שעות חזר האיש. "אינני יכול להביא את הבעל לכאן, אך אני מוכן לקחת את רבנו למקום שבו הוא מסתתר".
ציוויתי מייד לקרוא לאישה וביקשתי ממנה למנות את אחד הבחורים לשליח לקבלת הגט בעבורה. ביקשתי מעוד שני בחורים להתלוות אליי ויצאנו לדרך.
לאחר נסיעה ארוכה בשביל עפר פתלתל, עצר קרוב המשפחה את הרכב בנקודה כלשהי, וסימן באצבעו לעבר מקום המסתור.
התקרבנו למקום והבחנו בפתח מערה צר, שכדי להיכנס לתוכה יש להתכופף ולזחול על הקרקע. הודעתי לבחורים כי אני עומד להיכנס לתוך המערה ולהיפגש עם אדם אלים. ביקשתי שאם יעברו חמש-עשרה דקות ולא אצא, שיזעיקו עזרה. חששתי כי הוא ישתמש באלימות גם נגדי.
נכנסתי למערה וראיתי את הבעל. מראהו היה מבהיל. שערו מגודל, בגדיו מוזנחים ומלוכלכים, מדיפים ריח לא נעים. אבל הצלחתי לדבר איתו וקיבלתי ממנו הסכמה למתן הגט.
מייד דאגתי ששלושה דיינים יתאספו בבית הדין ויכתבו את הגט, וישלחו אותו אליי. הוריתי לבעל למסור אותו לשליח שמינתה האישה. הבעל עשה כפי שנתבקש, ואנחנו עזבנו את המקום.
זמן קצר אחר-כך קיבלתי שיחת טלפון מהבעל ובה הודיע כי הוא מתחרט ואינו מסכים כי הגט יימסר לידי האישה. השבתי לו כי הגט כבר נמסר לשליח שמינתה האישה, וברגע מסירתו חלו הגירושין. כך שוחררה האישה מכבלי עגינותה.
"עליך לדעת", סיים האדמו"ר את סיפורו לעסקן, "כי כשנכנסתי למערה רעדתי מפחד. לא ידעתי את מי אפגוש במקום הזה. זחלתי על העפר באימה, וכאשר הרמתי את עיניי נפלו עליי פחד וחרדה ממראה האיש שעמד מולי.
"גם השיחה עימו לא הייתה קלה. בתחילה שאג עליי כי לעולם לא יסכים לתת גט לאשתו. בשלב מסוים לא האמנתי שאצא חי ושלם מהמערה. אך על אף הכול עשיתי זאת, כדי לעזור לבת ישראל להיחלץ ממצבה הקשה.
"גם אתה חייב לקבל עליך את המשימה. זה הדבר הנכון לעשות בעבור הכלל, גם במחיר של ויתור והקרבה אישית מצידך".
(על-פי 'שארית יעקב') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:28
