"מישהו בצד השני מנע ממנו להיכנס. החלה התגוששות. הוא ניסה בכל כוחו לפתוח את הדלת, בעוד מישהו אחר התאמץ למנוע זאת"
דפיקות רמות נשמעו על דלת בית האבלים. זו הייתה שעת בוקר מוקדמת, ובני הבית הופתעו. "אביך בא אליי בחלום", אמר האיש שבפתח הבית לבנו של הנפטר. "לא יכולתי להמתין עוד, ובאתי לכאן מייד".
ר' יעקב-קאפל ברמינקה היה מעמודי התווך של מושב קוממיות. הוא נמנה עם ראשי הקהל, והיה מאנשי אמונם של רבני המושב, הרב בנימין מנדלזון, ובנו וממלא מקומו הרב מנחם-מענדל מנדלזון.
ר' יעקב היה מאלה שיצרו את אופייה המיוחד של הקהילה ביישוב החקלאי בדרום השפלה. אחד הדברים שהתייחד בהם היה שיעור לימוד קבוע בכל בוקר. בשיעור השתתפו עוד שניים מבני המושב, ויחד התמידו שנים רבות להתאסף ללימוד המשותף.
ר' יעקב היה מחנה את אופניו בחצר בית הכנסת. ר' שמחה אויש היה מכבה את הטרקטור החדש והכחול שלו, ור' יוסף פרגר היה יורד מהטרקטור הישן והכתום ששימש אותו. הם היו עוזבים את עבודתם, מרכיבים משקפי קריאה וצוללים למעמקי התורה.
השיעור הקבוע בשעה הזאת היה חריג למדיי. בבית המדרש התקיימו שיעורים רבים. קול התורה החל להישמע כבר בשעה ארבע בבוקר, בשיעור משניות עם פירוש ברטנורא. אחריו התקיימו עוד שיעורי תורה. אבל אחר-כך יצאו האנשים לעמל יומם, וקול התורה שב להישמע בין כותלי בית המדרש לקראת הערב.
בשעות הבוקר שקק המושב פעילות כלכלית וחקלאית. המרפאה והצרכנייה, המזכירות ומשאית התערובת שיועדה ללולים ולרפתות – פעלו בשעות האלה. חיי החולין במושב רחשו פעילות שיא. רק בשעות אחר הצהריים והערב השתררה רגיעה על המושב, והחיים הרוחניים חזרו להתרונן בעוז.
הקביעות ללימוד תורה בשעות הבוקר לא הייתה קלה למשתתפים. הם עבדו קשה לפרנסתם והיו עסוקים עד מעל הראש. ובכל-זאת הקפידו שלושת החברים על קביעותם בלימוד התורה, והתעקשו לקיים את השיעור בשעה שבית הכנסת היה ריק למדיי.
ערב אחד זועזע המושב למשמע הבשורה על התאונה המחרידה. ר' יוסף פרגר נספה בשעה שכיסח קוצים במכסחת הדשא שחוברה לטרקטור שלו.
ר' שמחה אויש, שותפו לקביעות העיתים ומחותנו, הוא שמצא אותו מוטל בשדה, אחרי שעות של חיפושים קדחתניים.
המושב היה שרוי בהלם. האבל ניכר על פני כולם. ר' יוסף, שעבר את המחנות בסיביר, איש נעים ומסביר פנים, מהאנשים האהובים ביישוב, מצא את מותו בדרך טרגית ונוראה כל-כך.
גם ילדי המושב כאבו את לכתו. הוא היה חביב גם עליהם, ולא כעס כאשר היו קופצים על העגלה הנגררת אחרי הטרקטור שלו, נהנים מקטע נסיעה חינם וממשב רוח צונן.
המשפחה ישבה שבעה וזרם המנחמים לא פסק. אבל הדפיקות בדלת בשעת בוקר מוקדמת היו חריגות. בנו של ר' יוסף ניגש לדלת וראה מולו את ר' יעקב ברמינקה, חברו של אביו לשיעור הקבוע. הוא עמד בפתח ופניו חיוורים.
ר' יעקב היה אדם מאופק. הוא לא פחד מאיש ולא חשש משום דבר. בדרך כלל מיעט בדיבור, וארשת פניו הייתה תמיד רצינית ואחראית. הוא לא נטה להתרגש, ובוודאי לא להחוויר.
הבן הזמין אותו להיכנס. ר' יעקב התיישב ואמר בשקט: "לפני כמה דקות התעוררתי מחלום מטלטל. בחלומי ראיתי את אביך מופיע מולי. זכרתי כי הוא נפטר, ושאלתי אותו מייד, מה אתה עושה כאן.
"אביך החל לספר לי מה אירע לו בהגיעו לעולם האמת. הוא סיפר כי ניצב לפני דלת, שמעברה השני מצוי חלקו בגן עדן. כל שהיה עליו לעשות הוא לפתוח את הדלת ולהיכנס.
"אך כשניסה לפתוח את הדלת נתקל בקושי. מישהו בצד השני מנע ממנו להיכנס. החלה התגוששות. הוא ניסה בכל כוחו לפתוח את הדלת, בעוד מישהו אחר התאמץ למנוע זאת.
"אביך הוסיף וסיפר: 'גייסתי את כל כוחותיי בניסיון לגבור על הכוח שעמד מולי. לא הרפיתי. לבסוף הצלחתי לפתוח את הדלת ולהיכנס לנחלתי בגן עדן. כשנכנסתי נאמר לי כי התעקשותי לפתוח את הדלת עלתה בהצלחה רק בגלל התעקשותי לשמור על הקביעות ללימוד התורה בכל מצב, מידה כנגד מידה'.
"ואביך סיים: 'ר' יעקב, ידידי ורעי, באתי אליך לספר לך זאת, כדי שתמשיכו שניכם לשמור על קביעות העיתים לתורה'".
את הסיפור הזה סיפר ר' יעקב לבנו של הנפטר. ר' יעקב לא היה בעל חלומות ובוודאי לא היה בעל דמיונות. הוא הוסיף לשמור על הקביעות עד יומו האחרון, באדר תשע"ו.
(על-פי סיפורו של ר' משה גוטמן, 'המודיע') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
