חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:23 זריחה: 6:07 י"ט באב התשפ"ב, 16/8/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

'שמע ישראל' והמרגמות רעמו
מעשה שהיה

מדורים נוספים
שיחת השבוע 1847 - כל המדורים ברצף
תאמינו שאפשר להתאחד
יש חדש
לוחמים בריאים בגשמיות וברוחניות
שבט לוי
מה מעורר אמון
ירושלים עד דמשק
'שמע ישראל' והמרגמות רעמו
רציתי לשאול
מתי מסתיימת האבלות?
הלב היהודי של מחנה יהודה

"בידיים רועדות הרמנו את הפגזים. רגע לפני הירי אמרנו אחד לשני: אם חס ושלום ייהרגו חיילים יהודים, נאמר אנחנו בעבורם 'שמע ישראל'"

הפקודה עוררה חרדות בליבם של הלוחמים. איך אפשר להבטיח שירי המרגמות לא יפגע בחיילינו, המנהלים קרב בסמטאות העיר העתיקה?

זה היה ביום השלישי למלחמת ששת הימים. הרב אליהו זילברשטרום, אז מחנך צעיר, נקרא לשירות מילואים וצורף לגדוד 68 בחטיבת ירושלים. הגדוד התארגן כעתודה חטיבתית בצובא, ועם פרוץ המלחמה עלה לירושלים.

היחידה שלו התמקמה בגן סאקר. תפקידה היה לגבות את הלוחמים בתוך העיר העתיקה בעזרת ירי מרגמות.

בשעה 9:30 בבוקר המריאה ההתרגשות לשחקים, כשנודע על תחילת הפריצה לעיר העתיקה. כבישי העיר היו צרים למעבר טנקים, ולכן נאלצו החיילים להיכנס לעיר ברגל, חשופים לירי צלפים ירדנים.

באחת הזירות עיכב ירי הצלפים את התקדמות הכוח. המפקדים חששו לסכן את החיילים וביקשו בדחיפות סיוע ארטילרי בניסיון לשתק את מקור הירי.

"מה המרחק המפריד בין הכוחות שלנו לירדנים?", שאל מפקד יחידת המרגמות.

"עשרים וחמישה מטרים", באה התשובה.

הרב זילברשטרום מספר כי באותו רגע התמלאו הוא וחבריו דאגה גדולה: "המרגמות שלנו לא היו בעלות דיוק גבוה. הרסיסים שלהן גם התפזרו במרחק של מאה וחמישים מטרים, וכל מי שנמצא ברדיוס הזה היה עלול להיפגע.

"חששנו מאוד. זו הייתה משימה כמעט בלתי-אפשרית לכוון את המרגמות כך שיפגעו בדיוק בעמדת הצלפים הירדנים ולא יפגעו בחיילים שלנו, המצויים קרוב כל-כך אליה. גם סביר היה להניח שמתוך מטח של כמה מרגמות, אחת תסטה ותפגע חלילה בכוחותינו.

"בעוד אנחנו מעלים לפני הממונים עלינו את הלבטים הקשים, הגיעה פקודה מדרג בכיר יותר – לירות מייד!

"אנחנו חיילים, ופקודות יש לבצע, אבל ההרגשה הייתה קשה מנשוא. המחשבה שאולי במו ידינו נגרום פגיעה בחיילים שלנו – הייתה נוראה.

"בידיים רועדות הרמנו את הפגזים והכנסנו אותם לתוך קני המרגמות. היינו שם קבוצה של חיילים דתיים, ורגע לפני הירי אמרנו אחד לשני: אם חס ושלום ייהרגו חיילים יהודים, נאמר אנחנו בעבורם 'שמע ישראל'.

"בלבבות רועדים ובעיניים דומעות לחשנו ברטט: 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'!

"המרגמות רעמו, הפגזים שוגרו, וכולנו התפללנו בליבנו לאלוקים מעומק הלב בציפייה לנס. השתררה דממה מעיקה. ואז נשמעה קריאה במכשיר הקשר: 'בול! פגעתם בול ביעד. מקור האש שוּתק!'.

"את ההתרגשות שפיעמה בלב כולנו אי-אפשר לתאר", מסיים הרב זילברשטרום. "הצלחנו לפגוע בדיוק בעמדת הצלפים הירדנים, בלי שאיש מכוחותינו נפגע".

זה לא היה הנס היחיד שחוותה היחידה באותו יום. זמן קצר אחר-כך נתקבל דיווח על תגבורת ירדנית שמנסה להגיע לירושלים. מספר הרב זילברשטרום:

"המפקד, ליפשיץ, עלה לאוויר במטוס פייפר וכיוון את כוחות הקרקע באמצעות רשת הקשר. הוא ראה את מפקדי הטנקים של האויב עומדים זקופים בצריחים, בטוחים בניצחונם.

"מהמטוס שיגר ליפשיץ את הפקודה: 'ירי שישה קנים של מרגמות!'. הפנינו את קני המרגמות לעבר היעד שקיבלנו, נשאנו תפילה ושיגרנו את הפגזים. לא היה לנו שום מושג אם פגענו ובאיזו מידה הצלחנו לעכב את התקדמות התגבורת.

"כעבור כמה דקות יצא המפקד לגיחה נוספת, ואז עדכן אותנו במראה שראו עיניו – הפגזים ששיגרנו פגעו פגיעה ישירה בטנק המוביל והעלו אותו באש. הפגיעה הפילה פחד בלב חיילי האויב שמאחוריו, ואלה מיהרו לפנות לאחור ולהימלט בבהלה".

אך לא היה להם זמן רב לשבת על זרי הדפנה. נישא על כנפי הניסים נצטווה הגדוד לנוע דרומה, לעבר גוש עציון. למחרת התקדם הגדוד לדרום הר חברון, וביום החמישי למלחמה נכנס לחברון וקיבל את השליטה על נפת חברון.

"ראינו במו עינינו את ניסי ה' שהלך לפנינו והנחיל לעם ישראל את הניצחון המזהיר, ואת הזכות המופלאה לשוב למקומות הקדושים – הכותל המערבי, קבר רחל ומערת המכפלה", מסיים הרב זילברשטרום.


בדרך לשחרור חברון.

הרב זילבשטרום


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)