חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:23 זריחה: 6:07 י"ט באב התשפ"ב, 16/8/22
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

כשיהודים הופכים חול לקודש
שלחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1846 - כל המדורים ברצף
להיות עם חזק בארצנו
יש חדש
כשיהודים הופכים חול לקודש
בחוקותיי תלכו
מבט מעולם האצילות
משל או כפשוטו?
סיפור בגוב האריות
רציתי לשאול
איחול בלתי-רצוי
כשראש המל"ל נחשף לחומר רגיש

בתוך הברכות המנויות בתחילת הפרשה על שמירת התורה והמצוות מופיעה הברכה: "וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם". הבטחה זו נראית תמוהה, שכן היא באה לאחר ברכות רבות, ועד מה שנאמר בתחילת הפסוק – "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם", ורש"י מפרש שהכוונה לבית המקדש. האם אחרי כל ההבטחות האלה הקב"ה צריך להבהיר ש"לא תגעל נפשי אתכם"?!

אפשר להבין שכאשר התורה מדברת על אזהרות ודברים שליליים שעלולים לקרות לבני ישראל, יש מקום להבהיר "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם"; אבל כאשר מדובר במצב שבו בני ישראל מקיימים את התורה ומצוותיה, מה הצורך להבטיח ש"לא תגעל נפשי אתכם"?

אין קפידה

לכאורה אפשר היה לבאר בפשטות, שדווקא כאשר בני ישראל קרובים לקב"ה, גדל הסיכון לקטרוג נגדם. כך מצאנו בפרשת כי תישא, על הפסוק "כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות לג,ג), ושם רש"י מפרש: "כששכינתי בתוככם... מרבה אני עליכם זעם". הרי שדווקא הקרבה לקב"ה מחייבת זהירות יתרה.

אבל הסבר זה אינו מניח את הדעת, שכן מובן מאליו שאם הקב"ה משרה את שכינתו בתוך בני ישראל ועוטף אותם בברכות רבות, ודאי שאינו נוהג בקפדנות כלפיהם, וממילא אין צורך לומר ש"לא תגעל נפשי אתכם".

התנהגות זרה

הדבר יובן מתוך פירוש רש"י על המילים "ולא תגעל נפשי אתכם" – "אין רוחי קצה בכם". ה'גועל' האמור כאן איננו תגובה למעשה בלתי-רצוי, אלא זה מיאוס מנוכחותו של גורם זר, אף אם איננו שלילי.

גם כאן החשש מפני מיאוס איננו מחטאים ועוונות, אלא מזה שבני ישראל מנהלים חיים גשמיים בשעה שהשכינה שורה ביניהם. הלוא משה רבנו, בעלותו להר סיני, לא אכל ולא שתה. גם בבית המקדש נאסרה האכילה. ועל זה הקב"ה מבהיר: "אין רוחי קצה בכם", שכן בני ישראל עוסקים בגשמיות באופן של "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג,ו), והם הופכים את הגשמיות עצמה לכלי לרוחניות ולקדושה.

המגן המציל

רש"י מוסיף ומסביר שהמילה 'תגעל' היא "לשון פליטת דבר הבלוע בדבר". הוא מביא דוגמה לכך מספר שמואל־ב (א,כא): "כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים". הכוונה למשיחת מגיני העור של החיילים בשמן, כדי שהחיצים הנורים לעברם יחליקו ולא ינקבו את המגן.

כשם שהשמן הנמרח על המגן חייב להיספג בו, כך ההתאחדות של יהודי עם התורה והמצוות צריכה להיות כזאת, שתיספג בו ותיעשה חלק ממנו. כך הוא זוכה להגנה מפני שקיעה בחיים הארציים, ויוכל לנצל אותם לקדושה ולהחדיר בהם אלוקות.

(תורת מנחם, כרך עב, עמ' 213)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)