"הייתי חסר אונים", מספר הרב לדרמן. "לא הצלחתי להזיז את הידיים ואת הרגליים. ואז פתאום התחלתי לדבר עם רבי שמעון"
גם בחלוף שנה קשה לשמוע את התיאור המצמרר של הרגעים הנוראים באסון מירון. הרב שלמה לדרמן, חסיד ויז'ניץ, תושב עפולה, מספק הצצה למה שעבר עליו באותם רגעים ולדרך הניסית שבה זכה להינצל. הוא שכב שם, נמחץ בידי עשרות בני-אדם שמעליו, מנסה להילחם על כל נשימה. ואז קיבל עליו החלטה טובה, שבזכותה הוא מאמין כי ניצל.
הרב לדרמן נוהג מדי שנה לנסוע למירון בל"ג בעומר. כך עשה גם בשנה שעברה. ביום חמישי בלילה, אחרי שהסתיימו ההדלקה והריקודים בקהילה, עלה לקו 991 מעפולה למירון. "תכננתי לנסוע לזמן קצר, לחזור מהר לביתי ולהתכונן לשבת", הוא משחזר. קצת אחרי השעה 23:00 הגיע למירון.
זעקת 'שמע ישראל'
כשספר התהילים בידו פסע הרב לדרמן ב'דרך מהדרין' והתמקם בפינה שקטה יחסית. בחצות עלה לעבר רחבת הציון, וזכה לרקוד עם המוני בית ישראל לכבודו של התנא האלוקי. השמחה הייתה גדולה. בדקות שלאחר מכן הספיק לקרוא כמה פרקי תהילים בתוך המערה הדחוסה. האוטובוס שלו היה אמור לצאת בשעה 1:30 בלילה, והרב לדרמן עשה חשבון שיוכל להספיק לראות את ההדלקה של האדמו"ר מ'תולדות אהרן'.
"ההתרגשות הייתה גדולה", מתאר הרב לדרמן. "יהודים מכל הגוונים עמדו וזעקו יחד 'שמע ישראל' במעמד של קבלת עול מלכות שמיים". הוא הביט במחוגי השעון שהורו על השעה 00:43. "הבנתי שאני צריך לצאת בזריזות, כדי להגיע בזמן לאוטובוס. התחלתי להתקדם לכיוון היציאה, אל 'שביל ר' דב'".
קבלה טובה
מוסיף הרב לדרמן ומתאר: "נדחפתי עם כולם לכיוון היציאה. בשלב מסוים הרגשתי שאני זורם עם ים בני-אדם, שנהפך לגוש אנושי גדול. חשבתי לעצמי: עוד רגע אנחנו בחוץ. ואז נוצרה הקריסה. זעקות אימה, שכמותן לא שמעתי מעודי. ניסיתי בכל כוחי להחזיק את עצמי, אך כעבור שניות אחדות נפלתי ועליי נפלו עוד ועוד ועוד".
התיאורים של הרב לדרמן קשים, ונחסוך אותם מהקוראים. "הייתי חסר אונים", הוא מספר. "לא הצלחתי להזיז את הידיים ואת הרגליים. ואז פתאום התחלתי לדבר עם רבי שמעון. 'רבי שמעון הקדוש! אם תוציא אותי מכאן בחיים, אני מקבל עליי בלי נדר ללמוד בכל יום קטע מספר הזוהר'. לא יודע מאיפה צץ במוחי הרעיון הזה באותם רגעים נוראים, אבל זה מה שקרה".
ההבטחה לרבי שמעון
בדרך נס הצליח להינצל: "הרגשתי שעוד רגע לא אשרוד. פניתי שוב לרבי שמעון והתחננתי שיציל אותי. ופתאום התחלתי להרגיש הקלת מה. הגב השתחרר מעט, ואז הראש. פניתי לאדם שמעליי וביקשתי שינסה לקום. הוא ענה לי שאינו מסוגל. הבנתי אותו. כעבור כמה רגעים הצליחו שני אברכים להרים אותו. קמתי בקושי. התחלתי אט-אט לחלץ את עצמותיי".
הרב לדרמן ברח מהמקום הנורא כל עוד נפשו בו. "יהודי יקר הניח את כפות ידיו תחת רגליי, כדי שאוכל לטפס מעל המעקה של המדרגות. היה מחליק מאוד, אבל הייתי חייב לברוח משם. בנס הצלחתי לדלג מעל הגדר ולצאת משם. ביציאה אני רואה דוכן של ספרי הביאור על הזוהר 'מתוק מדבש'. הרגשתי שזה אות משמיים. אמרתי למוכר שאני חייב בדחיפות לקנות את הספר. הלוא הבטחתי לרבי שמעון... ואז הגיעו הדיווחים על ממדי האסון. ליבי התפלץ. על רקע יללות האמבולנסים פתחתי את ספר הזוהר ופשוט התחלתי לקרוא. ידעתי שזה מה שהציל אותי! מאז אני מקפיד לקרוא קטע מהזוהר בכל יום ויום".
קטע זוהר ביום. דיבור עם רשב"י. הרב לדרמן
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:24
