מטרת ההשבתה
אל יעלה על דעתך ששביתת הארץ נועדה להשביח את האדמה. התורה מדגישה: "ושבתה הארץ שבת לה'" – ההשבתה היא לשמו יתברך, כפי שציווה אותנו.
(רבי לוי-יצחק מברדיצ'ב)
שפע ברכה
כשם שיום השבת מרעיף שפע רב לכל ששת ימי המעשה, כך שנת השמיטה מרעיפה שפע ברכה לשש שנות עבודת האדמה שאחריה. רמז לדבר מצינו בכתוב: "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה".
(פרפראות לתורה)
עבודה ולא בטלה
"שש שנים תזרע שדך" הוא כעין הציווי "ששת ימים תעבוד". בשעה שהתורה מזהירה על שביתה ממלאכה בשבת, היא רומזת שאל לאדם ללכת בטל בששת ימי המעשה. גם במצוות שמיטה התורה מזהירה שהאדם ישבות ממלאכה רק בשנה השביעית, אבל בשאר השנים מחובתו לעבוד, ואז – "ואספת את תבואתה".
(הדרש והעיון)
ילד 'שבתי'
"כי תבואו אל הארץ" – כשזוג צעיר נכנס ל'ארץ' הפרטית שלו, ומקים משפחה, הצעד הראשון הוא "ושבתה הארץ שבת לה'" – מייד עם לידת ילד יש להשתדל שהוא יהיה 'שבתי', משוחרר מדאגות של ענייני חול, וכל-כולו מוקדש לתורה ולקדושה.
(הרבי מליובאוויטש)
לחוש את העני
"וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית" (ויקרא כה,כ). מי שיש לו שדות וכרמים, נחלות ואחוזות, אינו חש את מצוקת העני. לכן ציווה הקב"ה על שנה של שמיטה, כדי שגם העשיר ירגיש את טעמו של המחסור ויחוש במצוקתו של העני, ויישא עיניו לשמיים בחרדה: "מה נאכל?". כך יתעוררו בליבו רגשי רחמים על העני.
(צרור המור)
דאגה מייד
והלוא בשנה השביעית עדיין יש תבואה שגדלה בשנה השישית, ומה פשר השאלה "מה נאכל בשנה השביעית"? אלא דרך העולם, שאם אדם יודע שמחר ייפסק מקור מחייתו, הוא מרגיש כבר היום את המחסור. לכן כאשר יפסיקו לזרוע בשנה השביעית, הדאגה תתחיל מייד, ושאלת "מה נאכל" תעמוד בכל חריפותה.
(שערי שמחה)
לעורר אמונה
אף-על-פי שעצם השאלה "מה נאכל" מעידה כי האמונה נפגמה, סגולתה של מצוות השמיטה, שהיא עצמה אמונה, לעורר מחדש את השפע – "וציוויתי את ברכתי לכם".
(המגיד ממזריטש)
ציווי ליחיד
היובל נוהג רק בזמן שכל השבטים חיים בארץ ישראל, כמבואר בגמרא (ערכין לב): "משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה – על-ידי סנחריב – בטלו יובלות,. לכן נאמרה פרשת יובל בלשון רבים, כי היא נאמרה לכל קהל ישראל. ואולם בשמיטה הדין הוא שאפילו נשאר רק יהודי אחד בארץ, הוא חייב בשמיטה. לכן הפרשה נאמרה בלשון יחיד.
(עיטורי תורה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 16:36
זריחה: 6:24
