"כואב על כל חייל שנהרג, אבל עוצמת ההרס של הטילים עלולה הייתה להרוג את כולנו"
כשיעקב גרבובסקי יושב בביתו בירושלים ומצייר נופים פסטורליים קשה להאמין שהוא נושא בליבו את החוויה הקשה של טיבוע המשחתת אח"י אילת, בחול המועד סוכות תשכ"ח (1967). הוא היה אחד מ-199 אנשי הצוות שהיו על סיפונה, בשעה שספינת טילים מצרית שיגרה לעברה טילי ים-ים מדגם סטיקס. ארבעה טילים שוגרו לעבר הספינה וגרמו לטביעתה.
יעקב נפצע במתקפת הטילים ומצא את עצמו בים, חגור חגורת הצלה. שש שעות שחה בים, עד שחולץ בידי ספינה שבאה מאשדוד. "חגרנו חגורות הצלה מיושנות, שבקושי התנפחו", הוא משחזר. "בארץ לא ידעו בזמן אמת שנפגענו. חדר המכונות הושמד. ציוד התקשורת הושבת. במאמצים גדולים הצליח קצין המחלקה, כעבור שעתיים, לתקן מכשיר קשר חלופי ולדווח על הפגיעה".
הכרזת הרב
האסון היה גדול. 45 חיילים נהרגו. ואולם לדברי יעקב, העובדה שרוב אנשי הצוות ניצלו היא נס: "כואב על כל חייל שנהרג, אבל עוצמת ההרס של הטילים בכוחה היה להרוג את כולנו. היו חיילים שקפצו למים אחרי פגיעת הטילים הראשונים, ורק מההדף של הטילים הבאים נגרמו להם פגיעות פנימיות".
צוללים נשלחו לרדת למעמקים ולחפש את גופות הנעדרים. הרב הראשי לצה"ל, שלמה גורן, בא בעצמו למקום וקיבל את ההחלטה לקבוע את מותם של הנעדרים. "שישה-עשר חיילים הוכרזו חללים שמקום קבורתם לא נודע", מספר יעקב. "הלווייתם נערכה בחיפה, והיא הייתה כואבת מאוד. אני עצמי נכנסתי לסוג של הלם, ובדיעבד הבנתי שזה הגן עליי".
"סוג של הלם. בדיעבד הבנתי שזה הגן עליי". גרבובסקי
הכישרון התגלה
אחרי שחרורו מהצבא שימש אלחוטאי באוניות מסחריות. שם גילה את כישרון הציור החבוי בו: "פעם אחת שיחקנו בדליים של צבעי האונייה. צבענו להנאתנו על קרטונים וקרשים, ופתאום גיליתי שבורא עולם חנן אותי בכישרון. בילדותי היה לי חלום להיות צייר. אלא שבימינו רק מעטים זוכים להתפרנס מהמקצוע הזה".
חייו עברו תפנית משמעותית כמה שנים לאחר מכן. "למדתי הנדסת אלקטרוניקה בחיפה ודווקא שם היהדות תפסה אותי", הוא צוחק. "היה חסיד חב"ד שלמד איתי, והכיר לי את המשפיע החסידי הרב ראובן דונין. בהמשך הגעתי לישיבת 'אור שמח'. חשבתי בתחילה שרק אציץ קצת על עולם חדש ובלתי-מוכר. לא חשבתי שכל החיים שלי ישתנו".
על הסיפון. יעקב במשחתת אח"י אילת
מצייר את הסבא
אבל כשיעקב התחיל ללמוד תורה, התורה תפסה אותו. "כיליד ראש פינה, בקושי ידעתי קודם לכן משהו על היהדות. פתאום למדתי מהתורה איך להתייחס לחיים. גיליתי שהיהדות שמה דגש על תיקון המידות הקלוקלות".
אחרי שנתיים של לימוד תורה אינטנסיבי זכה להקים בית נאמן בישראל. כיום הוא מתגורר בירושלים, רווה נחת מילדיו ונכדיו, עובד בבית אבות ומסייע לקשישים. הוא מבקר תדיר בישיבה שבה למד להכיר את עולם היהדות לעומקו, ובשעות הפנאי משתמש בכישרון הציור. ברבים מציוריו מופיעים נופי ילדותו בראש פינה. "בכמה מציוריי מופיע סבי, שהיה ממייסדי המושבה, כשהוא רכוב על סוסו", הוא אומר בנוסטלגייה.
הסבא על הסוס. נוסטלגייה מראש פינה
| 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
