הרב לא היה יכול שלא לחשוב על ר' ברוך-יוחנן. מה הוא ומשפחתו עושים עכשיו? הלוא אין להם מה לאכול בחג! כיצד יערכו את ליל הסדר?
"תקלה נוראה אירעה לנו", גולל היהודי את שאלתו לפני הרב. "כאשר חזרתי לביתי מבית הכנסת התברר לי כי תבשילי החג בושלו בכלי חמץ!".
הרב יעקב מן, רבה של העיר הורנוסטייפל שבאוקראינה, הניד בראשו. האיש שלפניו, ר' ברוך-יוחנן, היה יהודי פשוט וירא שמיים. פניו עטו דוק של עצב על המכשלה שאירעה בביתו. "אם התבשילים אסורים", הוסיף בקול שבור, "אין לנו דבר לסעודות החג".
פני הרב התכרכמו למשמע השאלה. הוא ניסה למצוא היתר שיאפשר ליהודי ולמשפחתו לחגוג את החג כראוי, אך לא ראה שום דרך לעשות זאת.
"אינני מוצא אפשרות להתיר את התבשילים", פסק הרב בעצב. "לצערי הגדול אסור לאכול מהם".
ר' ברוך-יוחנן יצא מבית הרב בפחי נפש. כיצד יחגוג את החג? איזה ליל סדר יהיה להם בלי 'שולחן עורך'? המחשבה על אכזבתה של רעייתו, שטרחה כל-כך על הכנת הסעודה, ציערה אותו לא פחות.
בביתו של הרב החל ליל הסדר. כוס הקידוש נלגמה, וההגדה נקראה בקול, עם הפסקות קלות לאמירת דברי תורה.
אך הרב לא היה יכול שלא לחשוב על ר' ברוך-יוחנן. מה הוא ומשפחתו עושים עכשיו? הלוא אין להם מה לאכול בחג! כיצד יערכו את ליל הסדר? איזו שמחת יום טוב תהיה בביתם?
המחשבות האלה לא הניחו לו. הוא ביקש מהנוכחים לעצור את מהלך הסדר, והציע לרעייתו הרבנית כי תיקח מהתבשילים שבישלה ותביא אותם אל ביתו של ר' ברוך-יוחנן.
הרבנית הסכימה בחפץ לב ויצאה ובידה סל תבשילים לעבר בית המשפחה. כשנפתחה הדלת, נפערו עיניה מתדהמה. שולחן הסדר היה עמוס תבשילים, ובני הבית אכלו מהם בתיאבון.
"כיצד אתם אוכלים את התבשילים האלה, הלוא הם בושלו בכלי חמץ?!", תהתה הרבנית בבהלה. ר' ברוך-יוחנן קם ממקומו ואמר לרבנית: "אספר לך בדיוק את אשר אירע".
לאחר שהרב אסר עליו לטעום מהתבשילים התחיל לחשוב מה יוכל לעשות כדי לחגוג את החג. ואז צץ במוחו רעיון.
הוא החליט לשים את פעמיו אל ביתו של רבי מרדכי-דב טברסקי, האדמו"ר הראשון לשושלת הורנוסטייפל, שבאותו זמן שימש 'מגיד מישרים' במקום. הוא הניח כי ודאי יש שם אורחים ומזון בשפע שיספיק גם בעבורם.
בשובו אל ביתו בישר לרעייתו את הפסק של הרב, ומייד הציע לה כי הם וילדיהם ילכו לסעוד בביתו של רבי מרדכי-דב.
בהיכנסם לביתו של הצדיק סיפרה האישה לרעיית האדמו"ר על הטעות שגרמה לה לבשל את תבשילי הסדר בכלי חמץ, ועל פסק דינו של רב העיירה. על כן באו אל בית הרבי, בתקווה שכאן יוכלו להצטרף לסעודה.
הרבנית שמעה את הדברים, ניגשה לבעלה וסיפרה לו את כל העניין. "אתם יכולים לשוב לביתכם", אמר רבי מרדכי-דב לבני הזוג. "רשאים אתם לאכול בשמחה מהתבשילים שהכנתם, ואין בהם שום חשש!".
ר' ברוך-יוחנן ורעייתו שמחו לשמוע את פסק הדין. מכיוון שהיו אמונים על אמונת חכמים תמימה, קיבלו את הדברים בפשטות, וחזרו לביתם שמחים וטובי לב.
אשתו של רב העיר חזרה לביתה ובידה סל התבשילים שנשאה עימה, וסיפרה לבעלה על פסיקתו של רבי מרדכי-דב. הרב השתומם למשמע הפסק המוזר, והחליט לנטוש את שולחן הסדר ולברר מייד את העניין.
כאשר הופיע הרב בביתו של רבי מרדכי-דב, הבין הצדיק מייד את סיבת בואו. הוא חייך ואמר לרב: "ודאי באת לברר את פשר ההיתר שנתתי לר' ברוך-יוחנן. אסביר לך.
"הלוא בביתם של יהודים כשרים, החרדים לדבר ה', נוהגים שלא לבשל בכלי חמץ כמה ימים קודם הפסח, ואת כל תבשילי החג מבשלים בכלי הפסח בלבד. אם כן, איך ייתכן שמאכלי הפסח בביתו של ר' ברוך-יוחנן בושלו בכלי חמץ?".
"אבל ר' ברוך-יוחנן אמר לי בפירוש כי מאכלי החג בושלו בכלֵי חמץ!", הרים הרב את ידיו בתמיהה.
"צריך להבין את כוונתו", הסביר האדמו"ר. "מנהג רוֹוח בקהילות ישראל שלא לבשל בימי הפסח את הביצים באותם כלים שבהם מבשלים את מאכלי החג. לשם כך מחזיקים כלי מיוחד, המיועד לבישול הביצים, ונוהגים לכנותו 'חמץ טאָפּ' (סיר חמץ), אך לאמיתו של דבר אין זה כלי חמץ כלל.
"בכלי הזה בישלה האישה את תבשילי החג, ולכן אפשר לאכול מהתבשילים ללא חשש", סיים רבי מרדכי-דב. "אתה יכול לברר את העניין ותגלה שכך בדיוק היה המעשה".
הרב נפעם לנוכח ראייתו הבהירה של רבי מרדכי-דב. הוא בירר ומצא שאכן כך אירע.
(על-פי 'אוצר הזהב') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
