"אני מעבד עורות במשחטה", סיפר האיש. "יום אחד ראה השוחט שאני מוטרד וניסה לדובב אותי. סיפרתי לו שיש לנו שתי ילדות שנולדו עיוורות ושאנו מצפים שוב לילד"
הטלפון צלצל בביתה של משפחה קונין ברובע ברונקס בניו-יורק. זו הייתה שעת אחר הצהריים בערב פסח תשי"ט (1959), ובבית נערכו ההכנות האחרונות לקראת החג. מעברו השני של הקו היה הבן, שלמה, בן התשע-עשרה. הוא דיבר מטלפון ציבורי.
"קיבלתי משימה מיוחדת מהרבי", בישר שלמה בקצרה לאימו המופתעת. "אינני יודע כמה זמן זה ייקח. ייתכן שאבוא הביתה רק בערב. אל תחכו לי ואל תדאגו".
כמה שנים אחר-כך, בשנת תשכ"ה (1965), נשלח הרב שלמה קונין לקליפורניה שבארצות-הברית, והוא עומד כיום בראש מערכת ענקית שבה יותר ממאתיים שלוחים ברחבי המדינה. אבל בשנת תשי"ט היה תלמיד בישיבת חב"ד בניו-יורק, והתכונן לנסוע בערב חג הפסח לבית הוריו בברונקס.
הוא התייצב בתור לקבל מצה שמורה מהרבי מליובאוויטש. כשעבר לפניו פנה אליו הרבי בבקשה: "מאחר שאתה נוסע לברונקס, קח בבקשה מצות בעבור משפחה המתגוררת שם. גש למזכירות ותקבל את הכתובת".
מאושר על הזכות ניגש קונין למזכירו האישי של הרבי וקיבל את הכתובת. כשהציץ בכתובת הבין שהמשימה מורכבת משחשב. ביתו היה במערב ברונקס, ואילו הכתובת שאליה נשלח הייתה במזרח הרובע, בקרבת גן החיות. עד שיגיע לשם ייתכן שיתקדש החג, והוא יצטרך לצעוד את הדרך לבית הוריו ברגל, באזורים מוכי פשע.
הוא מיהר לעלות לרכבת התחתית, ובמהלך הנסיעה אירע הדבר שממנו חשש: תקלה. הרכבת עומדת. הזמן אוזל. הוא מציץ בשעון ורואה שכבר לא נשאר לו זמן רב.
כאשר התקרבה שעת הדלקת הנרות ירד מהרכבת ורוקן את כיסיו מדברי החולין. את הכסף שהיה לו ושייעד למונית חזור – השליך על הארץ, מול עוברים ושבים שמיהרו לאסוף אותו.
אחרי צעידה ארוכה הגיע ליעד. התברר לו שזה מתחם דיור המיועד לאנשים עיוורים. הוא נקש בדלת, וזו נפתחה בידי גבר שזרועותיו החשופות מקועקעות. "מה אתה מחפש?", שאל האיש בחשדנות.
"באתי בשליחות הרבי מליובאוויטש", אמר שלמה. "הוא שלח אותי למסור לכם מצות לחג הפסח. האם אשתך וילדיך בבית?".
האיש קרא לאשתו ולשתי בנותיו, ואז הבחין שלמה ששתי הילדות עיוורות. "בואו נעשה יחד את ליל הסדר", הציע שלמה. הוא ביקש לפרוש על השולחן מפה חדשה, ועליה הניח את המצות.
מאחר שלא הייתה לו הגדה ניהל שלמה את הסדר מתוך הזיכרון. הוא סיפר לבני המשפחה, שזה להם ליל סדר ראשון בחייהם, על משמעות החג: "עלינו להאמין כי בלילה הזה הקב"ה משחרר אותנו מכל המגבלות, כשם שגאל את אבותינו לפני אלפי שנים ממצרים".
בני הבית בלעו בצמא את דבריו המרתקים. יין כשר לארבע כוסות לא היה בבית, ושלמה ביקש כוסות חד-פעמיות ומילא אותן מים, זכר לארבע הכוסות.
בהמשך הסדר חלק איתם את המצות ששלח הרבי ושר איתם משירי החג. הלבבות נפתחו והמשפחה הייתה נרגשת מאוד.
לקראת סיום שאל שלמה את בני הזוג על הקשר שלהם עם הרבי.
"אני מעבד עורות במשחטה", סיפר בעל הבית. "יום אחד ראה השוחט שאני מוטרד מאוד וניסה לדובב אותי. סיפרתי לו שיש לנו שתי ילדות שנולדו עיוורות, וכעת אנו מצפים שוב לילד. הרופאים אומרים כי יש סיכוי גבוה שהתינוק ייוולד עיוור והמליצו לעשות הפלה.
"ההתלבטות שלנו הייתה קשה מנשוא", הוסיף האיש וסיפר. "לא רצינו אפילו לחשוב על אפשרות שייוולד לנו עוד ילד עיוור, אבל אולי הוא יהיה תינוק בריא?".
השוחט הציע למעבד העורות לכתוב לרבי את לבטיהם. אף-על-פי שלא היה לאיש שום קשר גלוי ליהדות, עשה כעצתו ותיאר במכתבו לרבי את החיים המאתגרים עם שתי ילדות עיוורות ואת ההתלבטות הקשה הטורדת את מנוחתם.
תשובת הרבי הייתה נחרצת – לא לעשות הפלה. הרבי בירך אותם שייוולד להם ילד בריא, ושיזכו לרוות נחת מכל ילדיהם.
"עכשיו אני מבין למה הרבי שלח אותי אליכם", אמר שלמה לאיש, שדמעות ניגרו מעיניו כשסיים לספר את סיפורו. הוא חיזק את בני הזוג להאמין בברכתו של הרבי, והם נפרדו בחום.
עכשיו יצא שלמה לצעדה ארוכה לקצה השני של ברונקס. הוא הגיע לביתו אחרי שבני משפחתו כבר סיימו מזמן את הסדר. רק אימו המודאגת ישבה וציפתה לו, והוא ישב לערוך סדר לעצמו.
בהמשך הוסיף שלמה לשמור על קשר עם בני הזוג, ובבוא העת נולד להם תינוק בריא. נערכה לו ברית כדת וכדין, וכשגדל נרשם למוסדות חינוך דתיים. בחלוף השנים הקימו הוא ואחיותיו משפחות שומרות מצוות וזכו לילדים בריאים.
(על-פי My Encounter with the Rebbe) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
