עם הרב תמיר קסטיאל, מנהל בית חב"ד בשכונת קטמון, ירושלים
כמי שמעולם לא הסתדר עם מסגרות מחייבות, קשה לי עם החובה לקיים מצוות. האם לא עדיף שאתפלל ואניח תפילין כשזה בא ממני, מתוך רצון ואהבה?
קודם כול, הדחף להשתחרר ממסגרות מחייבות יכול להיות חיובי, אם הוא מופנה לאפיקים הנכונים. יהודים תמיד היו מהפכנים, וחיפשו פתרונות מחוץ לקופסה.
ואולם אדם אינו יכול להפוך את מה שמתחשק לו באותו רגע לקו המנחה של חייו. יש לנו מחויבות למשפחה, למקום העבודה, לקהילה. אנו נדרשים לעשות מה שצריך, גם אם לא כל-כך 'בא לנו'.
על-אחת-כמה-וכמה שיש לנו מחויבות כלפי בורא העולם ומנהיגו, שכרת איתנו ברית בהר סיני ונתן לנו תורה ומצוות. אכן, בהחלט צריך לראות את היופי שבמצוות ולקיים אותן מתוך שמחה ואהבה, אך עדיין 'מצווה' היא מלשון ציווי.
לא תמיד אנחנו יודעים מה נכון בעבורנו. רק הליכה מדויקת בנתיב הסלול שהִתווה הבורא לעם היהודי היא שתוביל אותנו אל החירות האמיתית, חירות מכל דבר המגביל את הנשמה שבנו, את ה'אני' הפנימי שלנו.
ניתן לנו הכוח המופלא להתחבר לבורא העולם, ועלינו רק להפעיל את המתג הנכון בנפש. זה מזכיר לי סיפור שקרה בפעילות בית חב"ד השנה, בסערת השלגים שפקדה את ירושלים.
גייסנו כמה רכבי 4X4, שיוכלו להסיע אותנו לאנשים הזקוקים לעזרה. קיבלנו פנייה מאדם שחייב לנסוע לדיאליזה. הגענו לביתו, הנהג ניסה לעלות על המדרכה, ולא הצליח. ירדתי מהרכב וראיתי את הגלגל מחליק ולא מצליח לעלות על המדרכה. אמרתי לנהג: 'הלוא זה 4X4!'. "אוי", ענה לי, "פשוט שכחתי ללחוץ על המתג של ההנעה המיוחדת".
זה כל הסיפור. הפוטנציאל קיים, צריך רק ללחוץ על המתג, למלא בפועל את ההוראות, ואז הכול יעבוד כמו שצריך. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
