הלילה ירד, ועימו צנחו מעלות החום. בתוך שעות קפאו מי הנהר, ועכשיו יכלו הפורעים לעבור עליו בקלות היישר אל המצודה
המתח והחרדה של יהודי העיר מז'יבוז' שבאוקראינה הגיעו לשיאם. השעה הייתה אחר חצות הלילה, במוצאי צום עשרה בטבת. אנשים, נשים וילדים הצטופפו במצודה שעל גדת נהר הבוג הדרומי וציפו לבאות.
אלה היו שנות ת"ח-ת"ט האיומות. את מרחבי אוקראינה ופולין שטפו גדודי הפורעים של בוגדן חמלנצקי, ששמו נחרת בדברי העם היהודי כ'חמיל הרשע'. הוא נעזר בחיילים טטרים מחצי האי קרים, והללו עברו מעיר לעיר ומעיירה לעיירה וזרעו הרס וחורבן.
באותם ימים היו היהודים מרכיב חשוב בחיים הכלכליים של המדינה. המורדים ראו ביהודים סוכנים של האצילים שנואי נפשם, וגם האנטישמיות הטבועה באופיים הפכה את היהודים ליעד מרכזי לאכזריותם. בכל מקום שאליו הגיעו טבחו ביהודים, בזזו את רכושם וחיללו בתי כנסת וספרי תורה.
יהודי מז'יבוז' ידעו שהסכנה מתקרבת אליהם. פליטים מהעיירה דרז'ניה, השוכנת במרחק של עשרים קילומטר ממז'יבוז', סיפרו על החורבן שחוללו הקוזקים והטטרים בעיירה.
היהודים במז'יבוז' החלו לטכס עצה כיצד להיערך לקראת הצרה המתרגשת עליהם. ראשי הקהל התאספו לאסיפה דחופה בניסיון לקדם את פני הרעה.
בתחילה עלה רעיון לאחוז בנשק ולהילחם בפורעים, אך המידע שהגיע מערים אחרות שהותקפו הוביל למסקנה כי זה יהיה מהלך חסר סיכוי. אין בכוחם של היהודים לעמוד מול גדודי קוזאקים מאומנים ובעלי ניסיון קרבי מוכח.
בסופו של דבר נשאר על השולחן רעיון אחד. הנוכחים הסכימו כי הוא נראה יעיל ובר-ביצוע.
יהודי העיר נקראו להתכנס בתוך המצודה העתיקה השוכנת בכניסה לעיר. המצודה הייתה מבוצרת, ויובליו של נהר הבוג הדרומי הקיפו אותה מכל צדדיו. הכניסה למצודה הייתה באמצעות גשר שעבר מעל לנהר, והיה אפשר להרימו באמצעות מערכת מנופים, ובכך למנוע אפשרות כניסה למצודה.
לאחר שכל יהודי העיר ובני משפחותיהם התכנסו בתוך המצודה, יצאו מאות מהם ושברו באמצעות מכושים וגרזינים את הקרח שהצטבר על הנהר. כך נהפך הנהר למחסום בלתי-עביר. את הגשר שעובר מעל הנהר הרימו, והמבצר נראה מוגן.
בדרך זו קיוו יהודי מז'יבוז' להינצל. בעודם מתבצרים במצודה יגלו הקוזקים כי אין באפשרותם לחדור אל תוכה, וימשיכו במסעם ליעד הבא.
הלילה ירד, ועימו צנחו מעלות החום. רוח מקפיאה העצימה את הקור. היהודים הביטו בחרדה בנהר הקופא מחדש אל מול עיניהם הנדהמות. בתוך שעות קפאו מי הנהר, ועכשיו יכלו הפורעים לעבור עליו בקלות היישר אל המצודה.
בצר להם פנו היהודים אל האמצעי היחיד שנותר להם – תפילה. הם החלו להתחנן בבכיות ובתחנונים אל ה', שיושיע אותם מידי הקוזקים הרצחניים.
בקרב היהודים המפוחדים היה יהודי תמים ופשוט, חייט במקצועו. שמו היה מרדכי, ושם אשתו אסתר. היא הייתה מסייעת לו בעבודתו, ויחד הביאו בקושי רב לחם לביתם.
כמו חבריהם המבוצרים במצודה הביטו גם הם באימה בנהר שקפא, והחליטו לעשות מעשה. הם לקחו שני תופים גדולים שנמצאו במצודה ונשאו אותם לפאתי העיר, סמוך לדרך המובילה אליה. שם מצאו מקום מסתור והמתינו בדממה לבואם של הפורעים.
שאון גובר והולך נשמע מרחוק. אלה היו שעטות הסוסים ושאגות הקוזקים הרוכבים עליהם. ההסתערות של הפורעים נעשתה אגב קריאות קרב והמולה, שנועדו להפחיד את המגינים המעטים העומדים מולם.
כאשר התקרבו הקוזקים לעיר החלו פתאום מרדכי ואסתר להכות בחוזקה בתופים וחוללו רעש מחריש אוזניים. לצד התיפוף הבלתי-פוסק צעקו וצווחו בקול, רקעו ברגליהם ועשו כל שבידם להקים רעש והמולה.
הקוזקים נבהלו למשמע הקולות שקידמו את פניהם. הם לא יכלו לראות את מקורם, בשל העלטה הכבדה שכיסתה את האזור. הרושם שנוצר בליבם הוא כי מולם עומדים גדודים גדולים של לוחמים מצוידים, מוכנים להשיב מלחמה שערה ולגרום להם אבידות רבות.
פחד גדול נפל עליהם. מחמת הבלבול והבהלה נסו הקוזקים על נפשם במהירות בחזרה לכיוון שממנו באו. כאשר השקט חזר והשתרר שבו מרדכי ואסתר והתופים בידם אל המצודה, ונתקבלו בשמחה גדולה על-ידי חבריהם.
המצודה העתיקה בעיר מז'יבוז'
מאז נהגו יהודי מז'יבוז' לחוג את יום י"א בטבת כיום שמחה ומשתה, והיום הזה זכה לכינוי 'מרדכי פורים'.
האדמו"ר רבי אברהם-יהושע-העשיל מאפטה, ה'אוהב ישראל', שהתגורר בעיר באחרית ימיו ואף נטמן בה, היה מציין מדי שנה את יום ההצלה בלבישת בגדי שבת ועריכת סעודת הודיה.
(על-פי 'חגים ומועדים') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
