עם הרב נח סוליש, משליחי חב"ד בנתניה
מאז פקד אסון את משפחתנו איבדתי את שמחת החיים שהייתה לי. איך מחזירים את השמחה?
את תשובתי אליך אני כותב לא כיועץ או מטפל, אלא מניסיון אישי. לפני שנתיים איבדתי את בתי האהובה חני, שהייתה בת 19. לצערי הרב אני יודע מה זה לעבור אסון נורא, ומה זה עושה לנו מבפנים.
אני זוכר את עצמי ברגע שקיבלתי את הבשורה, כשכל עולמי חרב עליי. היו לפניי שתי אפשרויות: לקרוס, או לנסות להתמודד הכי טוב שאני יכול. הבנתי שאם אפול, כל המשפחה שלי נופלת, ולכן עליי לקום ולהרים איתי את אשתי וילדיי.
אבל איך? איך אני יכול בכלל לקום? בשביל מה?
זה תלוי בי ובך. אנחנו יכולים לבחור במה להתמקד. בבת שאיבדתי, או בחמשת ילדיי הנפלאים שזכיתי שהביא לעולם ושנותרו לי. בשבילם אקום מהשבר! כן, אני יכול לבחור, על אף האסון, אם להתמקד במה שאיבדתי או במה שזכיתי ויש לי.
מגיע רגע של משבר. אין לי רצון לצאת מהמיטה בבוקר. ואז אני עוצר וחושב על משהו טוב שיש לי. למשל, ילד מסוים. ואני מחליט שאני קם עכשיו בשבילו! אני קם, ניגש אליו, מחבק אותו, והחיבוק הזה נותן לי כוח להמשיך הלאה, להמשיך בשבילו!
השמחה היא בחירה שלנו ולא תוצאה של מציאות כזאת או אחרת. עלינו לבחור בשמחה, בהפניית המבט לעבר הדברים הטובים שיש לנו, בהתבוננות בתפקידנו בחיים.
אכן, זה לא קל. זו עבודה שאנחנו צריכים לעשות יום-יום. יש גם רגעי שפל, שצריך להתנער ולקום מהם. אבל אנחנו חייבים להזרים בעורקינו את השמחה. זו הגישה הנכונה לחיים, וממנה אנחנו נבנים וצומחים. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
