שאלה: מה המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט בשנת השמיטה?
תשובה: בשש שנות עבודת השדה משמש ט"ו בשבט תאריך קובע ל'שנת המעשרות'. פירות העץ, שהגיעו לשליש גידולם מתאריך זה ואילך, שייכים לשנת המעשר החדשה ('מעשר שני' או 'מעשר עני', על-פי סדר השנים במחזור שש השנים).
ואולם פירות האילנות שצומחים השנה, בשנת השמיטה, חלה עליהם קדושת שביעית והם פטורים מתרומות וממעשרות. הסיבה היא, שחלה חובה להפקירם (או שהתורה הפקירה אותם בכל מקרה), והפקר פטור מתרומות וממעשרות; או מפני שהשנה השביעית בכלל איננה 'שנת מעשר'.
היום הקובע לעניין השמיטה אינו ט"ו בשבט אלא ראש השנה – א' בתשרי. הירקות שנקטפים מייד אחרי ראש השנה הם כבר גידולי שביעית, ואילו פירות האילן – אם חנטו לפני ראש השנה (ולדעות אחרות אם 'הביאו שליש', היינו שהפרי הגיע לשליש הבשלתו או לשליש ממשקלו או מנפחו הסופי) – עדיין הם שייכים לשנה השישית, חייבים במעשרות ואינם קדושים בקדושת שביעית.
עם זה, גם בשנת השמיטה ט"ו בשבט משמש תאריך משמעותי לעניין שנות 'ערלה'. למשל, מי שנטע עץ פרי בשנת תשע"ט (עד ט"ו באב), נחשבת לו תשע"ט שנה ראשונה ותשפ"ב שנה רביעית. לפי הרמב"ם והראב"ד, פרי שהגיע לשלב הגידול הנ"ל אחרי ראש-השנה תשפ"ב – איננו 'ערלה', האסורה בהנאה, אלא 'נטע רבעי', המותר באכילה לאחר פידיונו. לעומתם, הר"ן, הריטב"א והטור סבורים שרק הפירות שהגיעו לשלב זה מט"ו בשבט תשפ"ב יהיו מותרים.
מקורות: משנה ר"ה א,א. רמב"ם הל' שמיטה ויובל פ"ד ה"ט והי"ג. שו"ע יו"ד סי' שלא סעיף קכה. 'משפטי ארץ – שביעית' פט"ו ס"ב וס"ד, וש"נ. 'משפטי ארץ - ערלה' פ"ב ס"ו-ז. |
זמנים נוספים
שקיעה: 18:59
זריחה: 6:33
