הגילוי, הכלי והזיכוך
"צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו" (שמות יב,ח). הקשר בין אכילת המרור לאכילת הפסח והמצה: הפסח מבטא את הגילוי ממלך מלכי המלכים הקב"ה. המצה היא הכלי לגילוי הזה. והמרור, המבטא את צערו של האדם על עוצם ריחוקו מה', מזכך את הכלי ומטהרו, שיהיה כלי טוב לקליטת הגילוי.
(ספר המאמרים תש"ח)
דילוג וקפיצה
"פסח הוא לה'" (שמות יב,יא). הקרבן קרוי פסח על שם הדילוג – ואתם עשו כל עבודותיו דרך דילוג וקפיצה.
(רש"י)
מעבר חד
מה הצורך ב'דילוג' בשעת יציאת מצרים? אלא שבני ישראל היו משועבדים במשך כמה דורות במצרים, שהייתה 'ערוות הארץ'. משעה שהשתחררו מעבדות זו ועד שעמדו לרגלי הר סיני לקבל את התורה מפי הגבורה, עבר זמן קצר ביותר – ארבעים ותשעה ימים. כדי לעשות מעבר חד כזה היה הכרח ב'דרך דילוג וקפיצה'.
(לקוטי שיחות)
שחיטת האלילים
"ראשו על כרעיו ועל קרבו" (שמות יב,ט). קרבן הפסח היה כבש – האליל של מצרים. שחיטתו ביטאה את ביטולם המוחלט של העבודה הזרה ופולחן האלילים. גם כיום נדרשת העבודה של שחיטת הפסח וביטול 'אלילים'. ה'אלילים' של ימינו הם הצרכים הגשמיים ומקורות הפרנסה, והמחשבה, בעיני מי שמשתעבד להם, כי כל האמצעים כשרים להשגתם.
(הרבי מליובאוויטש)
להתרחק מנקמה
"ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" (שמות יב,כב). הקב"ה ציווה על בני ישראל שלא יצאו איש מפתח ביתו בליל מכת בכורות מן הטעם הפשוט, שלא יראו במפלת שונאיהם ולא יתמלאו ברגש המגונה של נקמה.
(מאוצרנו הישן)
לא כבורחים בלילה
יציאת מצרים היא סמל לשחרור וחופש לכל העיתים ולכל הדורות. לא ייתכן שיציאת בני ישראל ממצרים תהיה בלילה, ויהיו נראים כבורחים.
(צרור המור)
אמירה במקום קרבנות
"ואמרתם זבח פסח הוא" (שמות יב,כז). ידוע מה שדרשו חז"ל על הפסוק "ונשלמה פרים שפתינו", שבזמן הזה אנו מקיימים את הקרבנות בלימוד הלכותיהם. רמז לכך בפסוק "ואמרתם זבח פה-סח" – הזבח הוא זה שהפה סח ואומר את הלכות הקרבנות.
(רבי יצחק מנשכיז)
אין שליטה למשחית
"ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף" (שמות יב,כג). כדי שהמצרים לא יוכלו לומר שגם בני ישראל מתים במגיפה, לכן לא תהיה בלילה זה שליטה אף ל'משחית' הרגיל, למלאך המוות, אלא כולם יחיו.
(הגאון מווילנה) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 18:59
זריחה: 6:33
