בלב המדבר מתגלה לנגד עיניו של משה רבנו מחזה פלאי: סנה בוער באש ואיננו נשרף. מתוך הסנה הבוער מתגלה אליו הקב"ה וממנה אותו למנהיג שיוציא את בני ישראל ממצרים. אבל מדוע הקב"ה מתגלה בתוך שיח קוצני, באמצע המדבר, ולא בעץ פרי כלשהו ובמקום מיושב? שאלה זו שואלים חז"ל (שמות רבה ב,ה) ומשיבים: "ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה, אפילו סנה".
הקב"ה רצה שהמסר הזה יעבור לבני ישראל בכל הדורות: אפילו שיח קוצני, הצומח במדבר, שאיננו מקום יישוב של בני-אדם, גם בו נמצא הקב"ה! וכאשר הקב"ה מתגלה בו, אין הוא משנה את מהותו. הסנה נותר סנה – "אֵינֶנּוּ אֻכָּל"; אין הוא מתכלה וגם לא נהפך לעץ פרי, אלא נשאר סנה מדברי, ומתוך זה הקב"ה מתגלה.
אין שום שינוי
מחזה הסנה ממחיש עיקרון יסודי, שלפיו האלוקות איננה משתנה לעולם וכי הקב"ה יכול להתגלות בכל מקום. "אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי", אומר הנביא (מלאכי ג,ו). ההתגלות האלוקית איננה כפופה לגדרי הבריאה ואיננה חייבת להתאים את עצמה אליה, או לשנות את המציאות כדי שתהיה כלי להכלת ההתגלות.
עניין זה מתבטא גם בתורה, שהיא חוכמתו ורצונו של הקב"ה. אין היא משתנה ואינה מתגמשת על-פי שינויי הזמן והנורמות, אלא נותרת בתוקפהּ בדיוק כבשעת נתינתה בסיני, וכפי שקובע עיקר האמונה התשיעי: "שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֹא תְהֵא מֻחְלֶפֶת".
סוד התורה הנצחית
רעיון זה מתבטא גם בקביעת חז"ל (שבת עז,ב): "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה". ייתכן שבבריאה דבר זה אינו מתגלה תמיד, אך בתורה ברור ששום פרט בה איננו 'לבטלה', חלילה, ובמיוחד בתורה שבכתב, לאור הציווי: "לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים יג,א), האוסר גריעה או תוספת במצוות התורה.
אמנם בתורה שבעל-פה יש ציווי לחדֵש ולהוסיף בה, ועל כך אנו מבקשים "ותן חלקנו בתורתך", שנמצא את החידוש שעלינו לחדש בתורה – ואולם בסופו של דבר אין אלה חידושים אמיתיים, שהרי "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני" (מגילה יט,ב); והתלמיד רק מגלה ומוציא לאור את עומק דברי התנא או החכם מה'ראשונים' וה'אחרונים' שקדם לו.
זהירות מגאווה
גישה זו, הקוראת לשמור על טהרתה של התורה, בלי לעשות בה שום שינוי חס ושלום, נחוצה במיוחד לנוכח קולות המנסים לקעקע את נצחיות התורה, ולעשות בה 'התאמות' לפי שיקול דעתם. אין כל מקום לפשרות או להפיכת 'דיעבד' ל'לכתחילה', וכל שכן להפוך את האסור למותר.
התנאי לשמירה על התורה בטהרתה הוא לימוד באופן של התבטלות אישית והתרחקות משמץ של גאווה. כאשר אומרים "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", יש המפרשים שהכוונה לתלמיד זקן. לכאורה, אם הוא זקן, מדוע הוא 'תלמיד'? אלא שזה מדגיש את תנועת הביטול של לומד התורה, שעל אף היותו ותיק בלימודו – עדיין הוא מרגיש את עצמו 'תלמיד', ללא יומרה או חשיבות עצמית, וזו הדרך להצליח בלימוד התורה.
(תורת מנחם, כרך סא, עמ' 142) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
