מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1823 - כל המדורים ברצף
	תמרורי האזהרה נדלקו
	יש חדש
	לחפש משמעות בכל דבר
	עצבות
	בטן מלאה
	אהבת האב
	נעליים קדושות
	בן-דוד ובן-יוסף
	'חגבים' גדולים מהחיים
	צום עשרה בטבת

הכול נראה ורוד ומבטיח. ר' יוסף קירז'נר פעל בשליחות באיזמאיל, עיר עתיקה השוכנת על גדת נהר הדנובה, בדרום אוקראינה. בהמשך פעל גם בעיר אודסה. הוא ורעייתו קירבו יהודים רבים לחיי תורה ומצוות וראו פירות בעמלם. שלושה ילדים נולדו להם במהלך שנות הפעילות, והם רוו מהם נחת.

ואז בנסיבות אישיות שאינן תלויות בו נאלץ לשוב עם משפחתו ארצה. הוא החל לסבול מהתקפים של דלקות מפרקים, המלוּות נפיחות וכאב עז במפרק. הבדיקות העלו שלקה בגאוט – מחלה דלקתית, הפוגעת בכמה מערכות בגוף, בעיקר בשלד, במפרקים ובכליות. "ידעתי שאני מוּעד למחלה והיו סימנים, אך לא ידעתי כלום עליה. מצבי החל להידרדר", הוא משחזר.

ההתרסקות הגדולה

תחילה חשב שיוכל להמשיך בחייו השגרתיים. הוא מצא עבודה חינוכית בבית ספר מקצועי בקריית מלאכי, אך מצבו הוסיף להידרדר וכעבור זמן איבד את מקום עבודתו. "התרסקנו כלכלית, והיינו במצב נפשי קשה מאוד", הוא משתף.

יוסף (40) נולד באודסה. "בבית הייתה זיקה מעטה מאוד ליהדות. ידענו שאנחנו יהודים ולא הרבה מעבר לזה", הוא מספר. בשנת תש"נ, בעלייה הגדולה של יהודי חבר העמים, עלתה משפחתו לארץ, והוא בן שמונה. "כאן החלו הוריי להתקרב ליהדות, והגיעו לחסידות חב"ד. בשנת תשס"ב הוריי ואחיי יצאו לשליחות במינסק ובהמשך בדונייצק ובאודסה. אני נשארתי ללמוד בארץ, הקמתי בית נאמן בישראל עם רעייתי, וכשנה אחרי שנולד בננו הבכור יצאנו לשליחות באוקראינה".

טיפים אישיים

בתוך השבר הכלכלי והנפשי החל יוסף לחקור את המחלה ואת דרכי ההתמודדות איתה. "אט-אט עליתי על הדרך הנכונה", הוא אומר. "איתרתי חולים נוספים ברחבי הארץ ויצרנו קבוצה שבה אנחנו יכולים לתקשר זה עם זה. אחד העניק לשני טיפים. גילינו שאפשר לחסוך המון סבל, כאב וכסף מחולים שאינם יודעים להתנהל נכון, שהם למעשה רוב החולים".

ההכרה הזאת הולידה את עמותת 'חגבים' – חולי גאוט בישראל מתאחדים. מאוגדים בה כיום יותר משלושת-אלפים בני-אדם, אבל לדברי יוסף, הם רק שלושה אחוזים מהחולים בארץ. "עד היום פעלנו בשיטת 'מפה לאוזן', ויש לנו רצון להגיע לציבור רחב יותר", הוא אומר ומוסיף שכיום "רופאים מומחים מפנים אלינו מטופלים לליווי, ייעוץ והכוונה".

הרגשת שייכות

לדבריו, אין יום בלי פניות ובלי סיפורים מרגשים. העצות שחברי העמותה מעניקים שוות זהב, וחוסכות לחולים אין-ספור גישושים באפילה. "גם הרגשת השייכות מאוד חשובה", הוא אומר. "ההכרה שאתה לא לבד, שיש אנשים שמנסים לעזור אחד לשני".

השיקום האישי החזיר את ר' יוסי ורעייתו לתחום החינוך, לצד גידול שמונת ילדיהם. "אנחנו עובדים בדיור לבוגרים על הרצף האוטיסטי, וחשים סיפוק גדול מהיכולת לעזור להם בהתמודדות היום-יומית", הוא אומר. "מה שנותן לי מוטיבציה הוא היכולת לקחת את הניסיון הקשה שצברתי בהתמודדות האישית שלי, ולהעניק כלים לאחרים".

עצות זהב. קירז'נר (משמאל) עם יו"ר העמותה יצחק ביטון