תשובה בשמחה
"ועתה אל תעצבו" (בראשית מה,ה). המדרש אומר (ב"ר, כא): אין 'ועתה' אלא תשובה. 'ועתה', אם אתם חוזרים בתשובה, מתחרטים על שמכרתם אותי הנה – 'אל תעצבו', כי לתשובה אמיתית אין מגיעים על-ידי עצבות, אלא על-ידי שמחה ואהבה.
(משמרת איתמר)
עונש בעתיד
'עתה' לא תקבלו עונש, אבל לאחר זמן 'תעצבו'. כאן נרמזו עשרת הרוגי מלכות, שנהרגו בעוון מכירת יוסף.
(צרור המור)
המכיר יגיל
משה רבנו אמר (דברים ג,טו) "ולמכיר נתתי את הגלעד". למי שיודע ומכיר את ה' ותורתו "נתתי את הגלעד" – 'גיל' של שמחה, ל'עד' ולסימן. כי אין השכינה שורה מתוך עצבות.
(לקוטי תורה)
הכול מגיע לו
עצבות היא שאול תחתית, כי מה מקורה ופנימיותה? שהאדם חושב: דבר זה מגיע לי, דבר זה חסר לי, בגשמיות או ברוחניות. אדם זה מתכוון רק לטובת עצמו ורק על עצמו הוא חושב.
(רבי חנוך-העניך מאלכסנדר)
תחושות מלמעלה
כשיש למעלה דינים על האדם, הוא נעשה עצוב. ואם שמח הוא, סימן שחסדים התעוררו עליו מלמעלה. זהו שנאמר: "ואני בחסדך בטחתי, יגל ליבי". כלומר, מכיוון שמוצא אני גיל בליבי, מזה אני למד שחסד ה' זרח עליי והנני בוטח בו.
(רבי צבי-הירש מנדבורנה)
מקור העצבות
"עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם" (תהילים קטו,ד). העצבות שלהם באה ממחשבתם שהכסף והזהב הם מעשה ידי אדם; שרוכשים אותם בעזרת החוכמה והחריצות. לכן הם לעולם מלאים דאגה. לפיכך "פה להם ולא ידברו" – אין הם יכולים לפתוח פיהם לפני הקב"ה.
(רבי משה מקוברין)
מידה מאוסה ורעה
העצבות משלוחי יצר הרע היא, לבלבל את האדם מעבודתו בלימוד התורה ושקידת העבודה, ועוד יותר – אשר אט-אט האדם מאבד את כישרונותיו חס ושלום ומטמטם את חושי הנפש. רבותינו הקדושים מזהירים מאוד על העצבות, לגרשה בכל תוקף עוז, ולברוח ממידה מאוסה ורעה זו כבורח מן המוות, להיותה רעל הממית כל רגש טוב.
(הרבי הריי"צ מליובאוויטש)
שתי דרכי היצר
הנפש הבהמית היא 'חכם להרע', וכל מטרתה ללכוד את האדם במצודתה ולהעבירו על דעתו, כדי שלא ייתן דעתו וליבו להתעסק בתורה ועבודה. זאת היא עושה בשתי דרכים, ושתיהן כאחת רעות: השמחה והסיפוק ממעמדו וממצבו הרוחני; והעצבות ממעמדו וממצבו הרוחני.
(איגרות-קודש) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:01
זריחה: 6:28
