בהפטרת הפרשה (יחזקאל לז) הקב"ה מצווה את הנביא לכתוב על שני גזרי עצים את השמות 'יהודה' ו'יוסף': "קַח לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה... וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף... וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד... וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ".
מעשה סמלי זה יעורר את בני ישראל לשאול לפשר הדבר – "יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר: הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ?". או-אז ימסור להם הנביא את הבטחת הקב"ה: "כֹּה אָמַר אֲ-דֹנָי ה', הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף... וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי". זו הנבואה על אחדות הממלכות שתהיה לעתיד לבוא, כאשר מלכות יהודה ומלכות יוסף יתאחדו.
לעורר שאלה
נבואה זו מתייחדת בכך שקודם השמעתה התבקש הנביא להציג את העצים, ורק כאשר ישאלו אותו לפשר הדבר, יאמר את הנבואה עצמה.
יש עוד נבואה שגם אותה מסר יחזקאל לעם רק אחרי ששאלו אותו לפשר מעשיו. זה היה בעשרה בטבת, כאשר הקב"ה גילה לנביא על החורבן הקרב. תחילה בישר לו על מותה הצפוי של אשתו (כד,טז): "הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ בְּמַגֵּפָה", אך ציווה עליו שלא להתאבל עליה – "וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה... הֵאָנֵק דֹּם". וכאשר שאלו בני ישראל: "הֲלֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּנוּ", השיב להם שבחורבן הצפוי ייפלו חללים רבים כל-כך עד שלא יהיה מי שינחם את האבלים, מאחר שכולם יהיו באבל.
שהנבואה תתגשם
שילוב של חפצים או מעשים גשמיים בנבואה מוזכר פעמים רבות. לעיתים נצטווה הנביא לעשות פעולה גשמית כדי לקשור את הנבואה הרוחנית עם 'כלי' גשמי. הנבואה עלולה להישאר בממד רוחני ולא להתגשם, ועל-ידי המעשה הגשמי הנבואה נאחזת בגשמיות.
כמו-כן ייתכן ששפע רוחני נועד לאדם, אך לא ניתן לו בפועל, כי איננו ראוי לקבלו. כך מצאנו אצל יעקב, שאף שהקב"ה הבטיחו "וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ", בכל-זאת חשש יעקב "שמא יגרום החטא" (ברכות ד,א). ההבטחה קיימת, אבל היא יכולה להישאר במישור הרוחני. לכן הנביאים קושרים את הנבואה בחפצים גשמיים, כדי לחבר את הנבואה עם המציאות הגשמית. אבל מדוע כאן ניתנה הנבואה רק אחרי שבני ישראל שאלו שאלות?
טבעו של יהודי
הדבר מוסבר על-פי מאמר הבעל-שם-טוב, שכל דבר שיהודי רואה או שומע – יש בו הוראה בעבודת ה'. אפשר לראות בנבואות יחזקאל מקור לדבריו אלה של הבעש"ט.
כאשר בני ישראל ראו את מעשיו של הנביא, ידעו שלא הראו להם זאת בלי מטרה, וממילא חיפשו את המסר שבכך אליהם. הן הצגת העצים הן הימנעותו של הנביא מאבלות לא התקבלו בעיניהם כדבר סתמי, אלא עוררו רצון לדעת מה הקב"ה מבקש ללמדנו בכך. זה טבעו של יהודי מאז ומעולם – שבכל תופעה או התרחשות הוא מחפש משמעות הקשורה לתכלית חייו בעולם, לעבוד את ה'.
(תורת מנחם, כרך נה, עמ' 113) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
