הפטרת חנוכה (זכריה ד,ב) מבטאת בדרך נפלאה את מעלתם של בני ישראל. בשבת חנוכה תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ב, עמ' 953) דיבר על כך הרבי מליובאוויטש בהרחבה: "כאשר מדברים על הפעולה עם יהודים שנמצאים לעת עתה 'בחוץ', יש מי שטוען: הייתכן לתבוע מיהודי לצאת מד' אמותיו, ד' אמות של קדושה, כדי לפעול עם יהודים הנמצאים 'בחוץ' – מה לו ולאותם יהודים הנמצאים 'בחוץ', ובפרט כאשר הוא רואה שהם לבושים 'בגדים צואים'?!
"בהפטרה מסופר, שכאשר השטן בא לקטרג על יהודים, אזיי 'ויאמר ה' אל השטן, יגער ה' בך השטן': הייתכן לקטרג על יהודי – 'הלוא זה אוד מוצל מאש'! ובימינו אלה, לאחר כל הגזירות וההשמדות וכו' שהיו בדור הזה, הרי כל אחד ואחת מישראל הוא 'אוד מוצל מאש'!".
יהודי כמנורת זהב
אבל מה התשובה על עצם הטענה, "הרי בכל-זאת רואה הוא שיהודים אלו לבושים 'בגדים צואים'?! הנה על זה אומרים בהמשך ההפטרה – 'ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמור, הסירו הבגדים הצואים מעליו, ויאמר אליו, ראה העברתי מעליך עוונך והלבש אותך מחלצות', 'וישימו הצניף הטהור על ראשו': לקב"ה יש מספיק מלאכים, שהם מסירים את 'הבגדים הצואים' ומלבישים את כל אחד ואחת מישראל ב'מחלצות' וב'צניף טהור', ואין זה עניין שלך!
"ועד שהנביא מעיד ואומר 'ראיתי והנה מנורת זהב כולה', כלומר, כל בני ישראל הם במעמד ומצב של 'מנורת זהב'! אין יהודים שהם 'בחוץ' (חוץ לכלל ישראל) חס ושלום, אלא 'מנורת זהב כולה'!".
והרבי מסכם: "מההפטרה הנ"ל למדים את גודל מעלתו של כל אחד ואחת מישראל, שכן מבלי הבט על מעמדו ומצבו בחיצוניות ובגלוי, הרי לאמיתתם של דברים מעיד עליו הנביא ש'מנורת זהב כולה'! ומזה מובן גודל ההכרח בכללות הפעולה של נרות החנוכה, להאיר על פתח ביתו מבחוץ – שהואיל וכל אחד ואחת מישראל, גם מי שבחיצוניות ובגלוי נמצא 'בחוץ', מציאותו האמיתית היא 'מנורת זהב כולה' – הרי פשיטא שאסור לשכוח אותו חס ושלום (ועל אחת כמה וכמה שלא לדבר עליו סרה חס ושלום), אלא צריכים לעשות את כל הפעולות ולהשתדל ככל האפשר שגם הוא יתחיל להאיר באור תורה של 'נר מצווה ותורה אור', כך שגם בגלוי ובחיצוניות יוכלו לראות את מציאותו האמיתית – 'מנורת זהב כולה'".
הפיכת החושך לאור
בהזדמנות נוספת (שבת חנוכה תשמ"ז, התוועדויות תשמ"ז כרך ב, עמ' 142) עמד הרבי על סדר ההפטרות שקוראים בחנוכה (כאשר יש בחנוכה שתי שבתות): תחילה קוראים על מנורת זכריה, "מנורת זהב כולה וגולה על ראשה, ושבעה נרותיה עליה" – מנורה דולקת ומאירה, ובשבת הבאה קוראים על עשיית המנורות בידי חירם, בימי שלמה המלך. הלוא ראוי היה שהסדר יהיה הפוך – תחילה יקראו את ההפטרה על עשיית המנורות, ואחר-כך את ההפטרה על המנורה המאירה והדולקת?!
נקודת הדברים היא: יש מעלה בנר מאיר, אך יש מעלה גדולה יותר בהפיכת החושך עצמו לכלי ראוי לגילוי האור. ומכאן הוראה לעבודה בקירוב ליבם של יהודים לקב"ה: "כאשר מדליקים את 'נר ה' נשמת אדם', של היהודי הנמצא במקום ה'חוצה'... אזיי מודגשת מעלת האור, יתרון האור כו'. אולם כאשר ניגשים ליהודי שנמצא במקום ה'חוצה', ואומרים לו: שמע נא, אתה יהודי ואני יהודי, בוא ונדבר כו' – הרי אף-על-פי שפעולה זו אינה אלא עשיית והכנת הכלי בלבד, יש בזה עניין עמוק – החידוש במקום החושך (שנעשֶה כלי מוכשר כו')". |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
