שאלה: מרבים לדבר על שנאת חינם. מה פירוש 'חינם', הלוא תמיד יש סיבה לשנאה?!

תשובה: התורה מצווה לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, ולחוס על כבודו ועל ממונו כפי שהאדם חס על כבוד עצמו וממונו, שנאמר (ויקרא יט,יח): "ואהבת לרעך כמוך". אסור מן התורה לשנוא אדם מישראל, שנאמר (שם, פסוק יז): "לא תשנא את אחיך בלבבך".

ואם הזולת מספק לך 'סיבה' לשנאה? כתב הרמב"ם: "כשיחטא איש לאיש, לא ישנאנו וישתוק, אלא מצווה עליו להודיעו ולומר לו 'למה עשית לי כך וכך?', שנאמר (בהמשך הפסוק הנ"ל): 'הוכח תוכיח את עמיתך'. ואם חזר וביקש ממנו למחול לו – צריך למחול, ולא יהיה המוחל אכזרי".

אולם: "מי שחטא עליו חברו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר, ומחל לו בליבו ולא שנאו ולא הוכיחו – הרי זו מידת חסידות. לא הקפידה תורה אלא על המשטמה".

סתם שנאה יכולה להיות מפני פרט (טעם) מסויים. הכוונה ב'חינם' היא לשנאה כללית - למצב שבו אין לאדם 'סיבה' לשנוא את הזולת, שאינו פוגע בו במאומה, ובכל-זאת אינו יכול לסובלו, לשתף פעולה עמו או אף לשמוע את דעתו, כי הוא רואה בו 'מתחרה' (במקצועו, בתורתו, בעסקנותו וכדומה), ועצם מציאותו בעולם מצרה לו. זה; בסיסה של שנאת-חינם, ולאחר מכן באים או ממציאים נימוקים כדי לחפות על כך. שנאה זו קשה מכל שנאה אחרת, והיא שהחריבה את בית-המקדש, ועודנה מרקדת בינינו.

תיקון שנאה זו צריך להיות בנקיטת הקצה הנגדי – אהבת-חינם. גם כאשר (לכאורה) לא נראית שום סיבה לאהוב יהודי פלוני, צריך לעשות זאת - למען ה', למען עם-ישראל ולמען קירוב הגאולה השלמה במהרה בימינו.

מקורות: יומא ט,ב. רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ו-ט ופ"ב ה"ב. שו"ע אדמו"ר הזקן או"ח סי' קנו ס"ה-ו. ספר המאמרים תרנ"ט עמ' ס, ריא. אג"ק ח"ד עמ' תה,תמ ועוד.