שאלה: כיצד צריך לנהוג מי שנזקק להתפנות באמצע התפילה?
תשובה: על האדם לבדוק את עצמו היטב לפני התפילה, כדי שלא יזדקק להתפנות במהלכה.
מי שמרגיש צורך להתפנות, והרגשה זו עוברת על-ידי הסחת הדעת, אין זו בכלל הרגשה. אבל אם זה צורך חזק יותר, לא יתפלל עד שיתפנה תחילה.
אם היה צריך 'קטנים', והתפלל כך – יצא ידי חובתו בדיעבד. בצורך ל'גדולים' – אם יכול להתאפק מהלך 'פרסה' (96 דקות לאדמו"ר הזקן, 72 דקות לדעות אחרות), והתפלל במצב זה – יצא ידי חובתו בדיעבד, אבל אם אינו יכול להתאפק זמן זה – "תפילתו תועבה".
אם ההרגשה התעוררה באמצע התפילה וביכולתו להתאפק – ימתין עד סיום 'שמונה-עשרה' ואז יתפנה.
אבל אם יש בהתאפקות זו משום 'בל תשקצו', שהלחץ הוא כזה שכשיוצא לצרכיו מתרוקן תיכף ומייד – יפסיק וייצא גם באמצע קריאת שמע וברכותיה. בתפילת 'שמונה-עשרה', ינסה להתאפק, אלא אם כן יש בכך משום סכנה, או שההרגשה כבר אינה נשלטת.
אם נאלץ להפסיק באמצע 'שמונה-עשרה', וההפסקה הייתה כדי הזמן שנמשכת אצלו תפילת 'שמונה-עשרה' – חוזר לראש התפילה. בקריאת שמע, לפי אדמו"ר הזקן אם המתין כדי קריאת הברכה או הפרשה שעמד בה, עליו לחזור להתחלה; ולפי ה'משנה ברורה' כדי הזמן שנמשך אצלו מ'יוצר אור' ועד 'גאל ישראל', או שהמתין בקריאת שמע כדי קריאת כל הפרשיות. לדעת הפוסקים הספרדים חוזר תמיד למקום שבו הפסיק.
'אשר יצר' אפשר לברך רק בין 'ישתבח' ל'יוצר' או אחרי 'שמונה-עשרה'.
מקורות: ברכות כג,א. שו"ע ורמ"א או"ח סי' ג, ס"ה, צ"ב וק"ד, שו"ע אדה"ז, משנ"ב ופסקי תשובות שם. קצות השלחן סי' יט ס"ד. ילקוט יוסף נט,לא. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
