הגביר האמריקאי הנכבד נדהם ממה שהתרחש לנגד עיניו. בעודו יושב ומשוחח עם רבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט, נכנס אל הבית אברך צנום, לבוש קרעים, וכשראה אותו הרב, קם מייד לקבל את פניו והחל לשוחח עימו בדברי תורה, מתעלם לגמרי מנוכחותו של האורח הנכבד.
ר' אשר טרכטנברג היה מגדולי התומכים במוסדות התורה והחסד שבירושלים, לפני שנות דור. לכל פנייה של מנהלי המוסדות נענה בחפץ לב וביד רחבה. כאשר הודיע על בואו לביקור בארץ הקודש ולסיור במוסדות הרבים שבהם תמך – הייתה ההתרגשות גדולה.
את פניו קיבל אחד ממנהלי המוסד הוותיק 'עץ חיים', שנוסד בראשית ימי היישוב, והוא ליווה אותו למלונו. המנהל המתין שינוח ויחליף כוח, ואז יצא עימו אל ביתו הקטן של רבי שמואל סלנט, שהיה גם מייסד התלמוד תורה והישיבה 'עץ חיים', ועמד בראשה שנים רבות.
ביתו של רבי שמואל היה תמיד פתוח לרווחה. מעולם לא נקבעו בו שעות קבלת קהל. בדרך כלל ישב הרב ליד שולחנו, כשדלת הבית פתוחה, ועמל בתורה. כל מי שרצה לשאול דבר מה או לשוחח עימו בלימוד – היה נכנס ופונה אליו.
כשהוצג לפניו הגביר, הודה לו רבי שמואל על תמיכתו הגדולה בלומדי התורה, והאריך באוזניו על השכר הגדול של 'זבולון', איש העסקים, התומך ב'יששכר', לומד התורה.
ואז נכנס אל הבית האברך לבוש הקרעים, ורבי שמואל שמח לקראתו והחל לשוחח עימו, בעוד העשיר מרגיש נעלב. "באמריקה דבר כזה לא היה יכול לקרות", מלמל הגביר. "שם הרב אינו פונה לשוחח עם אברך מוזר, בשעה שהוא יושב עם נגידים".
פניו של רבי שמואל חוורו. "אני מוחה על ביזוי כבוד התורה", אמר. "זו עזות פנים להתבטא כך על תלמיד-חכם מופלג, הנמנה עם יקירי ירושלים".
רבי שמואל פנה אל משמשו ואמר: "מדוע אנו מכבדים עשירים? רק מפני שהם תומכים בלומדי התורה, כדוגמת האברך הזה, שבזכות תורתם העולם מתקיים. לדעתי, האורח צריך לקבל נזיפה, כדין מבזה תלמיד-חכם, ולקבל עליו שלא לשוב על דבריו לעולם".
העשיר נפגע עמוקות מדברי הרב. הוא קם ועזב את הבית בכעס. למנהל המוסד היה ברור כי האיש לא יתרום עוד לעולם למוסדות התורה והחסד בירושלים.
מי היה אותו אברך צנום? שמו היה רבי צבי-הירש מטומשוב. בצעירותו למד אצל האדמו"ר מגור, בעל 'חידושי הרי"ם'. הכול ניבאו לו גדולות.
ויהי היום ואחיו, שהתגורר בירושלים, נפטר בלי ילדים. אשתו נזקקה לחליצה מרבי צבי-הירש. הוא ראה בכך סימן משמיים כי עליו לקבוע את מגוריו בעיר הקודש, ועלה עם משפחתו לארץ ישראל.
קודם נסיעתו מסר לו רבו מכתב המלצה בכתב ידו, המופנה אל רבי שמואל סלנט, כדי שזה יקרבו ויסייע לקליטתו. במכתב תיארו כעילוי מופלג הלומד תורה מתוך דחק.
בהיותו באונייה בלב ים הציץ רבי צבי-הירש במכתב וקרא את השבחים שכתב עליו רבו. לא כך רצה ללמוד תורה. הוא סירב לעשות את התורה קרדום לחפור בו. בתעצומות נפש השליך את המכתב אל בין גלי הים. לירושלים בא כאלמוני.
הוא עשה את החליצה ושחרר את אשת אחיו מעגינותה, מצא דירה קטנה למשפחתו, אך מקור פרנסה לא היה לו. בני ביתו רעבו ללחם. בצר לו פנה אל רבי שמואל סלנט, בבקשה להתקבל לישיבת 'עץ חיים'.
רבי שמואל ביקש ממנו כתב המלצה המעיד על היותו תלמיד-חכם, ואולם רבי צבי-הירש שתק. בתוך כך קיבל רבי שמואל צרור מכתבים מחוץ לארץ, ובתוכו גם מכתב מוורשה, מאת בעל 'חידושי הרי"ם'.
במכתבו לרבי שמואל כותב האדמו"ר מגור, כי תלמידו רבי צבי-הירש מטומשוב עלה לירושלים, ומאחר שהוא מכירו כעניו גדול ונחבא אל הכלים, מבקש הוא מהרב לתור אחריו ולקרבו.
רבי שמואל הבין מייד כי זה האברך העומד לפניו, וקיבלו לישיבתו, ובה המשיך רבי צבי-הירש להתעלות בתורה.
כעבור כמה שעות, כשהלילה ירד על ירושלים, התדפק מנהל הישיבה על דלת חדרו של העשיר וניסה להפיג את כעסו. בעמל רב הצליח לשכך מעט את זעמו, ואז הציע לו להתלוות אליו לביקור בביתו של האברך שהרב חרד כל-כך לקראתו.
העשיר נדהם לראות את הדלות הגדולה ששררה בבית. הוא הופתע לגלות, כי זו עמדה בניגוד גמור לשמחה שהייתה נסוכה על פניהם של בני הבית.
שעה ארוכה עמד וצפה בבעל הבית השוקד על התורה באישון ליל. הוא הופנט מטוהר פניו ומאצילותו.
למחרת עלה העשיר אל ביתו של רבי שמואל וביקש ממנו דרך תשובה על שפגע בכבודו של האברך השקדן. רבי שמואל נתן לו דרך תיקון, ועוד באותו יום נחתם 'הסכם יששכר וזבולון' בין הגביר האמריקאי לבין האברך הירושלמי.
מעתה, כל מחסורו של האברך יסופק בידי העשיר, ובשכר תמיכתו הגדולה בו ובמשפחתו יזכה להיות שותף עימו בחלקו בגן העדן.
(על-פי 'שבת טיש') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
