שליח מתאים
"וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ" (בראשית ח,ז). מדוע לא שלח מייד את היונה אלא הקדים ושלח את העורב? אלא שהמבול בא לעולם בשל הרשעים, ולכן כשרצה נח לדעת אם המבול פסק היה צריך לברר אם עדיין יש רשעים בעולם. לשליחות כזאת אין היונה התמימה מתאימה, שכן אפשר לרמות אותה ולהערים עליה, אבל העורב יודע להכיר את בני מינו.
(הרב צבי-הירש ברלין)
עורבא פרח
"ולא הלך בשליחותו" (רש"י). בש"ס מצינו כמה פעמים שכאשר אמורא אחד שואל את השני דבר מה, והוא רוצה להתחמק מלהשיב, אומר לו: "עורבא פרח", ורש"י מפרש – "השיאו לדבר אחר". מה שורש המליצה הזאת? אלא הכוונה היא, כשם שהעורב לא הביא שום תשובה לנח, כך אל לך לצפות לתשובה ממני.
(רבי חיים סולובייצ'יק)
עד תשבי
שלא הלך בשליחות עד זמנו של אליהו כשהסתתר בנחל כְּרִית, ושם נאמר (מלכים-א יז,ו) "והעורבים מביאים לו לחם ובשר". והרמז – "עד יבשת", בהיפוך סדר האותיות – 'תשבי', היינו אליהו.
(תוספות הרא"ש)
מבחן היונה
"וישלח את היונה מאיתו, לראות הקלו המים מעל פני האדמה" (בראשית ח,ח). כנסת ישראל נמשלה ליונה. הדרך שבה העולם נוהג בה מלמדת אם יש צדק בעולם או שהוא שרוי במבול ואנדרלמוסיה.
(הרב צבי-הירש ברלין)
אומץ לב
"והנה עלה זית טרף בפיה" (בראשית ח,יא). רש"י מפרש: "אמרה, יהיו מזונותיי מרורים כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקים כדבש בידי בשר ודם". מכאן ידע נח ש"קלו המים מעל הארץ", שהמבול חלף. אילולא כן, לא הייתה היונה מדברת באומץ לב כזה. מילים כמו "יהיו מזונותיי מרורים כזית" אינן נאמרות אלא בשעה שהפרנסה מובטחת, כשאין עוד צורך להזדקק לזולת.
(ביכורי אביב)
ייחודו של הזית
כידוע, עיקר חטאו של דור המבול היה "ותישחת הארץ". על כך אומרים חז"ל שלא רק בני-האדם, אלא כל בעלי-החיים, ואפילו האילנות, נזקקו מין לשאינו מינו. לכן, כסימן וכהוכחה שפסק המבול, הביאה היונה עלה זית בפיה, שכן, כנאמר בירושלמי, עץ הזית הוא היחיד מבין העצים שאינו מקבל הרכבה ואינו מתדבק בשאינו מינו.
(מאוצרנו הישן)
דבש ועוקץ
להיות נצרך בפרנסה לבשר ודם הרי זה כמו לבקש דבש אצל הדבורה: עד שאתה מקבל ממנה את מעט הדבש – אתה חשוף לעקיצותיה וסובל ייסורים וצער.
(רבי נפתלי מרופשיץ) |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
