לימי בין המצרים היה בעבר בעיקר אופי של צער ואבל על החורבן. הרבי מליובאוויטש קרא להוסיף לזה את הציפייה לבניין בית-המקדש ואת הגעגועים לגאולה, בעיקר על-ידי עיסוק בלימוד ענייני בית-המקדש. ואכן, בשנים האחרונות התרחב מאוד העיסוק בהלכות בית-המקדש, צורתו וכליו – במיוחד בתקופה זו של 'שלושת השבועות'.

'בית-המקדש בפתח! האם אתה מוכן?' – זו סדרה של שלושה תקליטורים שהופיעה מטעם עמותת 'תודעת המקדש', שמנהלים אותה שני אברכים מהיישוב אלעד, ר' עודד עמרוסי ור' יוחאי שמרון. הראשון, מורה ומוסר שיעורי תורה, מופקד על התוכן, וחברו – על הצילום וההפקה. את העריכה המעשית של התקליטורים עשה שי זמיר, במקורו בן קיבוץ גבעת-חיים, עורך סרטים מקצועי, שבימי עריכת הסדרה התקרב לחיי תורה ומצוות.

עולם חדש

"הגעתי לעסוק בעניין כמעט באקראי", מספר ר' עודד. "בשיעורי התורה שלי התחלתי יום אחד ללמד את מסכת מידות, העוסקת במבנה בית-המקדש. זה היה לי עולם חדש לגמרי, ולמשתתפי השיעור – סוגיה מרעננת ומרתקת. אט-אט נשאבתי אל תוכה. למדנו גם את מסכת תמיד ויומא ותמונת בית-המקדש וסדרי עבודתו התבהרה והלכה אצלי. שיתפתי בעניין את חברי יוחאי והחלטנו להביא נושא חשוב ולא-ידוע זה לתודעת הציבור הרחב".

"התחלנו בסדרת הרצאות, מלוות תמונות ומוצגים", אומר ר' יוחאי. "בהמשך החלטנו להוסיף אפקטים קוליים, כדי להעשיר את החוויה. מכאן הגענו לרעיון של הפקת סרט בתקליטורים".

המקדש בשעתיים

התוצאה מרשימה בהחלט – מאה ועשרים דקות של צפייה מהנה ומאלפת. בתהליך הביצוע נעשה שילוב של צילומים חיים עם הצגת דגמים ותמונות מרהיבות (בעיקר של 'מכון המקדש') של בית-המקדש וכליו, עם קטעי שירה ונגינה מרגשים.

הסדרה נפתחת ברקע ההיסטורי, החל מהמשכן שבנה משה רבנו ועד חורבן הבית השני. לאחר מכן היא עוברת למבנה בית-המקדש, מהחומות החיצוניות ועד קודש-הקודשים; סדר עבודת הכוהנים והלוויים וכו'. ולבסוף – סיבת חורבן הבית (שנאת-חינם) והצורך בחיזוק האחדות בעם-ישראל, כדי לבטל את הגלות ולהחיש את בניין בית-המקדש השלישי.

תמו הלבטים

לצד הפצת הסדרה (במחיר עלות), השניים מקרינים הקרנות ציבוריות על מרקעי-ענק. "אנשים מכל החוגים יושבים שעתיים תמימות וצופים בהתרגשות גדולה", אומר ר' עודד. "יש החוזרים להקרנה שנייה ושלישית, כדי לקלוט את הפרטים הרבים. כוהנים באים אלינו ואומרים שסוף-סוף הבינו את התפקיד שיהיה להם בבית-המקדש השלישי".

ר' יוחאי: "בהקרנה אחת פרצה אחת הצופות בבכי שהפריע לשכנותיה, ונאלצה לצאת מהאולם. פגשתי אותה בחוץ ושאלתיה לסיבת בכייה. היא אמרה: 'לפני כמה שנים חזרתי בתשובה ומאז היו לי לבטים רבים על הצעד שעשיתי. היום תמו הלבטים. כעת אני יודעת מדוע התחלתי לשמור מצוות ומהי ציפייתי האמיתית – בניין בית-המקדש".