שאלה: האם מוצא אבידה יכול להסתפק במסירתה למחלקת אבידות ומציאות או לתחנת המשטרה?
תשובה: מצוות השבת אבידה חלה על כל חפץ השווה פרוטה. מי שרואה אבידה חייב לקיים את מצוות 'השבת אבידה', ואם אינו עושה כן, עובר גם בלא תעשה: "לא תוכל להתעלם".
כל עוד יש ספק שהבעלים הניח את החפץ במקום הזה בכוונה, או שמי ששכח אותו יודע היכן לחפשו וסביר להניח שימצאנו – אין לקחת את החפץ. רק אם אנו בטוחים שאכן רצוי לבעלים שניקח את החפץ וננסה להשיבו, מצווה לעשות כן.
אם המציאה היא כסף, מסמכים או חפצי ערך – יש למוסרה למשטרה, מפני שהדבר מעניק את מירב הסיכויים שהחפץ יחזור לבעליו.
באבידה אחרת יש להודיע עליה בכתב בדרך בולטת ככל האפשר במקומות ציבוריים: בבתי הכנסת הקרובים, במכולת השכונתית וכדומה. יש לתת תיאור כללי של המציאה, אך למסור את החפץ רק למי שיציג סימנים מפורטים. זאת, בתנאי שיש בחפץ עצמו סימנים מיוחדים שהבעלים עשוי לדעת אותם. אם מתעורר ספק על אמינות הבעלים, יש לשאול רב הבקי בנושא.
אדם צריך לטרוח כדי להשיב אבידה, אבל אין הוא חייב להפסיד מממונו לשם כך. בחפץ בעל ערך רצוי לפרסם מודעה בעיתון על האבידה, וליטול זאת אחר-כך מהבעלים.
אבידה (שיש בה סימנים) שלא נמצאו בעליה, אינה נעשית רכוש המוצא, ובעיקרון עליו לשומרה עד שיבוא בעל האבידה. חפץ בעל ערך אישי יש לשמור, ואילו מוצר תעשייתי אפשר לברר את מחירו הריאלי ולמוכרו או להשתמש בו לשימוש פרטי, ולהפקיד את דמי ערכו בקופת גמ"ח ציבורית.
מקורות: שו"ע חו"מ, סימנים: רסב, רסה, רסז ועוד. שו"ע אדה"ז חו"מ, הל' מציאה ופקדון (עמ' 1740 ואילך). פתחי חושן ח"א הל' אבידה, בפרט בפרקים ו-ז-ח. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 17:53
זריחה: 5:45
