בלי ברכה
"כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו,ח). מהפסוק הזה למדו חז"ל את דין מצוות צדקה, שהיא מצוות עשה מן התורה. ולמה אין מברכים על מצווה זו? – משום שכל מצווה הקשורה בזולת ואין לה קיום בלעדיו אין מברכים עליה, שהרי אם העני לא ירצה לקחת את הצדקה, אין כאן מצווה כלל.
(הרשב"א)
לתת מייד
עוד סיבה – שאילו היו צריכים לברך על הצדקה היו חסידים ואנשי מעשה עושים הכנות לפני הברכה בנטילת ידיים ואמירת 'לשם ייחוד' וכדומה, ובינתיים העני היה עלול לגווע ברעב.
(רבי מנחם-מנדל מרימנוב)
הנפש עולה
בצדקה שאדם נותן מיגיע כפיו, הרי כל כוח נפשו החיונית מלובש בעשיית מלאכתו או בעסק שבו הרוויח את הכסף הזה; וכשנותן אותו לצדקה – הרי כל נפשו החיונית עולה לה'. וגם מי שאינו נהנה מיגיעו, בכל-זאת, הואיל ובמעות אלה היה יכול לקנות את חיי נפשו החיונית – הרי בכך הוא נותן את חיי נפשו לה'.
(תניא)
לא לגזול את הדלות
"אל תגזול דל כי דל הוא" (משלי כב,כב). אינך רוצה לתת צדקה – אל תיתן; אבל אל תגזול מהעני את דלותו; אל תאמר שאינו ראוי לצדקה.
(רבי זאב מסטריקוב)
נדרשת הרגשה
אפילו מי שנותן צדקה לעני ביד רחבה, אבל חסרה אצלו ההרגשה של מצב זולתו – הרי זה בבחינת 'שפיכות דמים'.
(כתר שם טוב)
לפתוח דלת
רבי איסר-זלמן מלצר היה רגיל לפתוח בעצמו את הדלת לכל מי שבא לבקרו, בבחינת מצווה בו יותר מבשלוחו. פעם אחת חלה ושכב במיטה, ונשמעו דפיקות בדלת. זה היה ליל סגריר, בשעה מאוחרת. ניגש אחד מתלמידיו לפתוח את הדלת ושאל: "מי שם?". קרא רבי איסר-זלמן בהתרגשות: "בליל סגריר אחר חצות שואלים 'מי שם?' – פתח מייד!".
שכר בגשמיות וברוחניות
הרבי מהר"ש (רבי שמואל) מליובאוויטש התבטא פעם אחת בתוך מאמר חסידות: "מי שמחיה יהודי בגשמיות ומאכילו, בא על שכרו בגשמיות וברוחניות".
(ספר השיחות ת"ש)
מחסורו של העני
מצוות צדקה היא למלא את מחסורו של העני – "די מחסורו", ולא את חסרון העשיר, להרבות לו כבוד ולזכותו במצוות.
(כתב סופר) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
