המחזה חזר ונשנה מדי יום. עם בוא הרב לבית הדין ראה אישה צעירה יושבת ליד הפתח, בידיה ספר תהילים, והיא קוראת פרקי תהילים בעיניים דומעות. היא הייתה יושבת וקוראת תהילים עד תום הדיונים בבית הדין, וכשהיו הדיינים יוצאים, הייתה הולכת גם היא.
באותם ימים היה הרב מרדכי אליהו הדיין הצעיר ביותר בישראל, בן עשרים ושמונה בלבד. הוא הצטרף להרכב בית הדין בבאר-שבע, ושמו התפרסם בלמדנותו הגדולה ובאכפתיות שלו למי שבאו לפניו.
זמן קצר אחרי שהתמנה לתפקידו הבחין באישה היושבת מדי יום ליד בית הדין וקוראת בדמעות פרקי תהילים. יום אחד ביקש ממזכיר בית הדין להזמין את האישה להיכנס פנימה, בתום הדיונים.
כשנכנסה האישה פנה אליה ושאל: "אמרי לי, מה מעשייך כאן? מדוע את יושבת ליד בית הדין וקוראת פרקי תהילים בכל יום?".
"עליתי לא מכבר ממרוקו ונשלחתי לגור בבאר-שבע", פתחה האישה את דבריה בעברית רצוצה. "במרוקו התחתנתי עם גבר ששימש נהג מונית, אבל עשרה ימים אחרי נישואינו יצא בעלי לנסיעה לעיר אחרת, הרחוקה כשלוש-מאות קילומטרים מעירנו, ומאז לא ראיתי אותו.
"כעבור זמן הודיעו לנו שמצאו את המונית שלו מרוסקת בעקבות תאונת דרכים, ושככל הנראה נהרג, אבל לא קיבלנו שום מידע היכן גופתו ומי קבר אותו. העניין הובא לפני הרב שלום משאש, שישב בבית הדין של קזבלנקה, והוא פסק כי עליי להישאר עגונה עד שתגיע ראיה כי בעלי אכן נהרג. כך נותרתי עגונה", סיימה האישה את סיפורה העגום. "אינני יכולה להתחתן שוב ולבנות מחדש את חיי".
הרב אליהו הביט בה ברחמים, והאישה המשיכה: "עכשיו, כשעליתי לארץ ישראל, חשבתי שאולי כאן יימצא הרב שיוכל לעזור לי להינשא שנית ולהקים משפחה. לכן אני באה לכאן מדי יום להתפלל".
שאל אותה הרב: "האם פתחת תיק בבית הדין?".
"לשם מה לי לפתוח תיק?! אני מדברת ישירות עם בורא העולם!...", השיבה האישה בתמימות.
"ומדוע לא נכנסת לבית הדין לשוחח איתנו?", תמה הרב.
"הלוא אינכם אלא שליחים!", השיבה לו האישה במר ליבה. "אני מתפללת לאלוקים, לבורא עולם. גורלי נתון בידו בלבד!".
הרב אליהו נדהם לנוכח אמונתה העזה של האישה. הוא לקח ממנה את הפרטים וביקש ממנה לבוא לבית הדין למחרת בשעה תשע בבוקר.
את השעות הבאות הקדיש הרב אליהו לבירורים אצל רבני מרוקו בניסיון להתחקות אחר זהות הקברנים באזור שבו נמצאה המונית המרוסקת. ההמלצה שקיבל הייתה לפנות אל רבי יצחק אבוחצירא, ה'בבא חאקי', ששימש הרב הראשי של הערים רמלה ולוד.
הרב אליהו הזמין מונית ויצא מייד לרמלה, אל ביתו של ה'בבא חאקי'. כשסיפר לו את פרטי העניין אמר לו ה'בבא חאקי': "יש לך מזל גדול. הממונים על הקבורה עלו לא מכבר ארצה. אחד גר בקריית אתא והשני בדימונה". הוא נתן לרב אליהו את כתובתם של השניים, והרב אליהו ביקש מנהג המונית להסיע אותו לדימונה.
כשהגיע לביתו של האיש ראה מודעת אבל תלויה על דלת הבית. זו בישרה כי היהודי הלך לעולמו בימים האחרונים וכעת משפחתו יושבת 'שבעה'.
הרב אליהו חשב ברגע הראשון לסוב על עקביו, אולם מכיוון שזו הייתה שעת תפילת מנחה ועליו להתפלל, אמר בליבו שייכנס פנימה ואולי מן השמיים גלגלו את בואו לכאן כדי שגם יאמר דברי תורה לעילוי נשמת הנפטר.
אחרי תפילת מנחה נשא הרב אליהו דברי תורה וניחם את האבלים. בני המשפחה התרשמו מהדיין הצעיר והתעניינו לסיבת בואו לביתם. הוא סיפר להם את סיפורה של העגונה ממרוקו, ועל המאמצים שהוא עושה בניסיון להושיעה.
כשהזכיר את סיפורו של נהג המונית ואת מקום התאונה הזדקף אחד המנחמים, יהודי מבוגר, לבוש גלימה מרוקאית מסורתית, ואמר: "אני קברתי את נהג המונית עם חברי הנפטר. שנינו חפרנו את הקבר שבו קברנו את היהודי!".
התברר לרב אליהו כי זה הקברן השני, מקריית אתא, שבדיוק בא לנחם את משפחת חברו. הרב אליהו התרגש מאוד. התרת עגונה היא דבר שמשמח ומרגש כל דיין, ובפרט דיין צעיר.
הוא הזמין מייד את רב העיר, הרב אברהם אלמליח, ושניהם צירפו עוד רב, ועשו בית דין שגבה עדות מהאיש.
למחרת באה האישה לבית הדין בשעה תשע, והרב אליהו סיפר בשמחה לחבריו הדיינים את כל השתלשלות האירועים ביום האתמול. בתום הדיון בישר לאישה כי עכשיו מותר לה להתחתן. האישה השיבה לו בתמימות גמורה: "רואה אתה, אתה אמרת לי לפתוח תיק, ואילו אני התפללתי לבורא עולם והוא כבר סידר הכול...".
הדיינים התפעלו מאוד מהזכות שנפלה לידי הדיין הצעיר, להתיר אישה צעירה מעגינותה, והרב אליהו אמר להם: "זה כוחה של תפילה תמימה וטהורה!". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
