חב''ד כל הלב לכל אחד
תרומה | לימוד יומי | חנות | בתי חב"ד | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 17:14 זריחה: 6:35 ט' בשבט התשפ"ג, 31/1/23
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

מה היה לנו – בשני הכיוונים
שלחן שבת


מאת: משיחת הרבי מליובאויטש
מדורים נוספים
שיחת השבוע 1802- כל המדורים ברצף
הטמעת ההיסטוריה היהודית
יש חדש
מה היה לנו – בשני הכיוונים
תשעה באב
הצדיקים מסכימים
לחכות היום
מצרות להצלות
לא לשקוע בעצב
מקפוארה לבניין דגם המקדש
שבת בערב ט' באב

במגילת איכה אנו מבקשים מהקב"ה: "זְכֹר ה' מֶה הָיָה לָנוּ, הַבִּיטָה וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ" (איכה ה,א). המשמעות הפשוטה של הפסוק באה לבטא את עליבות מצבנו. אנו מפצירים בקב"ה שיזכור את מה שהיה לנו, ויביט ויראה את בושתנו.

אך הבעל-שם-טוב פירש את הפסוק במשמעות חיובית: יש כאן קריאה לקב"ה לזכור את בחינת 'מה' שבנשמתנו. משה רבנו אמר "וְנַחְנוּ מָה", דבר המבטא התבטלות. ה'מה' שבנשמה זו ההתבטלות של כל יהודי לאלוקות. והמשך הפסוק "ראה את חרפתנו" זו בקשה מהקב"ה שיראה איך יהודים 'מחרפים' את נפשם למען אמונתם בו.

לא לאבד את ה'מה'

גם בתורת החסידות מתפרש הפסוק במשמעות שלילית. הבעש"ט עצמו פירש בהזדמנות אחרת את "זכור ה' מה היה לנו' כתוכחת מוסר שאומרים לבני תורה דווקא: ראו מה קרה למדריגת 'מה' שבנשמה; אותה נקודת התבטלות פנתה לאפיק שלילי, והאדם הופך אותה עצמה למקור התפארות, בבחינת 'ראו כמה עניו ובטל אני'.

במדריגה נחותה יותר פירש המגיד ממזריטש את מאמר חז"ל "איזהו שוטה, המאבד 'מה' שנותנים לו". השטות הגדולה ביותר שהאדם עושה היא שהוא מאבד את ה'מה' שבו ('מה' בגימטרייה 'אדם'), מאבד את צלם אלוקים שבו, והוא משתווה לבעלי-חיים.

מי אשם בגלות

בספרים אף מובא שבקשת בני ישראל "זכור ה' מה היה לנו" היא חלק משיחה רחבה יותר, שתחילתה בבקשת הקב"ה מבני ישראל: "עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב" (מיכה ו,ה), וכן "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ" (קוהלת יב,א). הקב"ה מבקש מאיתנו לזכור את מעלתנו, את הניסים שנעשו לנו ואת ימי 'בחורותינו', ימי המקדש. הזוהר אומר שאילו היו בני ישראל זוכרים את מה שביקש מהם הקב"ה, לא היו נזקקים לבקש "זכור ה' מה היה לנו".

ואף-על-פי-כן אנו מבקשים מה' לזכור אותנו, אף שה'שכחה' היא באשמתנו. אנו אומרים לקב"ה: אתה בראת את יצר הרע ושמת אותו בתוכנו. אתה הורית לנו: "לעולם ילמד אדם תורה שלא לשמה", היינו שהיצר מוטבע בנו מעצם היווצרותנו. זה הגורם האמיתי לגָלות ולחרפה שלנו.

מחרפים את הנפש

גם הגלות עצמה נועדה לכוונה חיובית. העבודה הרוחנית בזמן הזה כרוכה בהפרעות ובמכשולים, פנימיים וחיצוניים, והאדם נדרש למסירות נפש כדי להתגבר עליהם. אלא שהגלות נועדה לרומם אותנו למקום נעלה מאוד, ברוח הפסוק "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי וַה' יַאַסְפֵנִי" (תהילים כז,י).

על כך אומר הבעש"ט: דווקא במצב הגלות בכוחו של האדם לגלות את ה'מה' שבו – את כוח מסירות הנפש, שמבטא את הקשר הבלתי-מוגבל עם הקב"ה. דווקא ב'חרפת' הגלות מתגלה הכוח 'לחרף' את הנפש באהבת ישראל ולהביא את הגאולה.

(על-פי תורת מנחם, כרך עג, עמ' 106)


 

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)