יש פתגם ידוע של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש (לקוטי דיבורים חלק א, עמ' קלג), שצריך לנצל כל רגע ורגע בזמן הגלות, כי יבוא זמן שנתפוס את שערות ראשנו מרוב צער על שלא ניצלנו ימים יקרים אלה, ואז כבר יהיה מאוחר מדיי.
מוסבר בתורת החסידות, שדווקא על-ידי תקופת הגלות מגיעים למדריגות עליונות ביותר. ההתמודדות עם החשיכה הרוחנית שמסביב יוצרת את 'יתרון האור' שבא 'מן החושך' דווקא. מסירות הנפש הנתבעת נוכח אתגרי הגלות מעוררת את עצם נשמתו של היהודי, ומביאה אותו לרמות נפלאות של התקשרות עם הקב"ה.
נשאלת אפוא השאלה אם לא נפסיד את כל המעלות הנפלאות הללו כאשר יסתיימו ההתמודדויות והמאבקים עם החושך. ואולי בעצם לא צריך להשתוקק כל-כך לגאולה, מכיוון שבזמן הגלות דווקא יש יתרון בהתמודדות עם הרע ובהפיכת הרע לטוב – אך יתרון זה כבר לא יהיה כאשר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
רכיבה על סוס
האמת היא, שהתכלית איננה עצם ההתמודדות עם הרע, אלא 'יתרון האור' שמושג על-ידה. הצורך במסירות נפש ובהתגברות על החשיכה אינו משום שהחשיכה היא תכלית כשהיא לעצמה, אלא מפני שזו הדרך שבאמצעותה אפשר להגיע לדרגות גבוהות יותר של קדושה ושל התקשרות עם הקב"ה. לכן כאשר יסתיים שלב העבודה של בירור הרע, וכבר נגיע לזמן שיאיר האור שהושג על-ידי העבודה הזאת – נגיע אל התכלית עצמה.
מצב דומה קיים גם בעבודת ה' האישית. יש באדם נפש אלוקית ונפש בהמית. יש עבודה של הנפש האלוקית עצמה, ויש עבודה שבה הנפש האלוקית עוסקת בבירור הנפש הבהמית. העבודה של הנפש האלוקית עצמה מתבטאת בענייני קדושה טהורים ובהתעלות לרמות גבוהות יותר של קדושה. העבודה בבירור הנפש הבהמית כרוכה בהתמודדות עם הרע ובמלחמה בשאיפותיה החומריות של הנפש הזאת. המטרה היא לכוון גם את כוחותיה של הנפש הבהמית לאפיקים של עבודת ה'.
יתרונה של עבודת הנפש האלוקית עצמה הוא, שהעבודה עוסקת אך ורק בענייני קדושה טהורים. עם זה, עבודה זו מוגבלת בעוצמתה. דווקא הסוג השני של העבודה, זה הכרוך בבירור הנפש הבהמית, ולכאורה הוא בגדר ירידה לרמות נמוכות של התמודדות עם יצרים ותאוות – בסופו של דבר הוא מעלה את הנפש האלוקית לרמה גבוהה הרבה יותר. דומה הדבר לרכיבה על סוס, שאמנם יש בה ירידה לכדי התעסקות עם סוס, אך דווקא באמצעותו אפשר להעפיל לראש ההר.
לשמוח על השגת המטרה
אך תמיד צריך לזכור שהתכלית היא להגיע לראש ההר ולא להתעסק עם הסוס. כך גם ההתעסקות בבירור הנפש הבהמית אינה תכלית לעצמה, אלא היא אמצעי להגיע לרמות עליונות יותר של קדושה. הנפש הבהמית אינה אלא מעין 'מקפצה' שבאמצעותה אפשר לקפוץ גבוה יותר, אבל התכלית היא להגיע למעלה, לקדושה הטהורה עצמה.
מובן אפוא שכאשר מסיימים את העבודה של בירור הנפש הבהמית ומגיעים אל הקדושה שמתגלית על-ידה, אין מקום להצטער על שנסתיים שלב המאבקים וההתמודדויות. להפך, יש לשמוח שהמטרה הושגה, ועתה אפשר ליהנות מהטוב שנרכש על-ידי המאבקים והפיכת הרע לטוב.
בזמן הגאולה, כאשר יסתיים שלב העבודה של בירור העולם הזה הגשמי ויחדלו ההתמודדויות עם הרע, ייפתח שלב חדש, שבו תתגלה האמת האלוקית במלואה ובשלמותה. לשם עלינו לשאוף! ועם זה יש לדעת, שדווקא על-ידי העבודה בזמן הגלות מגיעים למדריגות הנפלאות של הגאולה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
